קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק ו משנה א
ונאכלים. אשירים קאי, ולכך תני נאכלים בלשון זכר:
תי"ט סד"ה ששחטן וכו'. והכי משמע מדלקמן פ"ט מ"ד, עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. ועוד י"ל דגזרו כן דלא ליתו לאנצויי, שכולם ירצו לשחוט על גבי המזבח. א"נ שלא יפגמו אבני המזבח בקרנות הבהמות:
דיעבד וכו'. פי' מדלא תני קדשי קדשים הנשחטים בראש המזבח, דאז הוה כייל דיעבד ולכתחילה:
ד"ה כאילו וכו' - שלם וכו'. התם (נט,א ובתוס' ד"ה וכי) הכי תניא (שמות כ,כא) וזבחת עליו, וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, ע"כ. ונראה דהאי דקא מתמה הוא משום דכתיב קרא אחרינא (ויקרא א,יא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, דמיניה משמע דכל צד צפון בעזרה כשר לשחיטה, ואם כן אין לומר דוזבחת עליו יהיה מצוה שישחוט עליו, אלא דמותר לעשותו, ומלת וזבחת דמשמע מצוה קאי אשהיה שלם: