קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק ה משנה ה
אלו הן. כלומר שאין עוד מלבדם, שהרי אין אשם אלא ביחיד ולא בצבור, וכדכתב הרמב"ם בהקדמת מכילתין (ד"ה והאשם), וגזרת המשך המשנה היא, כמ"ש לעיל מ"ג:
אשם. אע"ג דאשם מעילות קדים בקרא לשל גזלות, וכן דמצורע קודם לשל נזיר, מ"מ הקדים תנא דגזלות לדמעילות משום דעל שבועת
הפקדון מביאין על הזדון כשגגה, וכן בנזיר, כדתנן פ"ב מ"ב דכריתות, ומשום דאשם מעילות סמוך לדגזלות בויקרא, וגם דקרא אשוינהו לתרוייהו דכתיב בהו מעילה, הילכך סמך דמעילות לדגזלות:
תי"ט ד"ה ונאכלין וכו' - וגבי וכו'. וא"ת נקשה לקרא גופיה, שהרי העזרה אינה נקראת קדש הקדשים. וי"ל כדתניא בספרי (פר' קרח
יח,א), שאם הקיפו גוים את העזרה מותר לאכלו אפילו בהיכל, ובודאי דהוא הדין לחטאת, ואולי שלרמז זה שהוא מוכרח בפשט הפסוק הזכיר הר"ב פסוק זה:
פ"ק דף י' אותה וכו'. (ויקרא ו,יט) הכהן המחטא אותה יאכלנה: