אור ברסלב
קול הרמז קדשים בכורות › פרק ט משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

בכורות · פרק ט משנה ג

פרק ט משנה ב

קנו. צריך עיון מה טיבה של בבא זו דהיא היא הבבא שקודם לה ושחייבין במעשר בהמה דהיינו שתפוסת הבית קיימת. ותו מה ר"ל ואם לאו פטורים. ועוד שגם כל הסיפא מיותרת דהיא היא הבבא הראשונה שחייבין בקלבון וכו'. ושמא י"ל דקנו מתפוסת הבית היינו אחר שחלקו, וקמ"ל דאפילו הכי חייבין:

הרע"ב ד"ה האחים השותפין וכו'. שהם שותפין בירושה, רש"י (כה,ב) והר"ב פרק קמא מ"ז דחולין. ובהכי דייקא מתניתין דאי השותפין פירושו שחלקו ונשתתפו, לא אתי שפיר מאי דתנן שחייבין שר"ל כשחייבין, אלא הול"ל חייבין בקלבון וכו', וגם לא ניחא סיפא ושחייבין במעשר בהמה דאין זה אלא כשלא חלקו:

ד"ה ופטורין וכו' (דברים יב,ו) - ובכורות וכו'. ואין להקשות שבאותו (פטור)[פסוק] כתיב נמי ואת מעשרותיכם, ופי' רש"י והוא מהספרי (סי' יב), דתרי מעשרות הם מעשר בהמה ומעשר שני, וכתיב בלשון רבים, אבל שאני בקרכם, שר"ל בקר אחד של שנים, אבל מעשרותיכם ר"ל שני

מעשרות, ודוק:

תי"ט ד"ה הלקוח וכו' - דהא וכו'. ולי נראה דאי לדהתם (כו,ב) לא הוה צריך קרא למכתב לשון עשיה אלא וכן תתן או וכן יהיה, ומיתורא דתתן או יהיה הוה דרשינן הויה אחרת, דהוה ליה למימר וכן לשורך ולצאנך, ומה דאמרן הוסף עשיה, היינו משום דקרא כתיב תעשה, אבל לענין עשייה לא שייכא התם דמה עשייה היא איסור הזמן, אבל בהקדיש בפועל שייכא לשון עשייה שהוא מעשה גמור. והשתא ניחא מה שכתב הר"ב סוף פרק ח' דערכין (ד"ה ואי אתה), דמצוה להקדיש הבכור ולומר זה קדוש לבכורה, דאפילו הכי לא מקריא עשייה גמורה משום דמאליו הוא קדוש:

ד"ה האחים וכו'. עיין מה שכתבתי שם (ספ"ק דשקלים), ושם תני לה משום שקלים וכאן משום מעשר:

ד"ה פטורים וכו' (במדבר יח,טו) - יהיה לך וכו'. ולי נראה דבשלמא אי דרשינן לך ולא של שותפות במעשר, ניחא דדרשינן נמי יהיה במעשר לקנו מתפוסת הבית, אבל אי דרשינן ליה בבכור האי יהיה מאי נעביד ביה:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה