קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ט משנה א
בכבשים. הפסיק במתעשרין בין שאינן מתעשרין, משום דבעי למיתני מתחלה מיני הבהמות בקר וצאן כבשים ועזים ועליהם תני מן החדש על הישן, ועוד משום הקל וחומר:
תי"ט ד"ה מעשר וכו' - תני מעשר וכו'. ולי נראה דבכור ומעשר שוין בשחיטה לשם שלמים בריש זבחים מ"ב, ודאיתנהו בזמנים שונים הבכור בכל השנה ומעשר בשלשה פרקים לשנה, מה שאין כן הפסח שהוא יום אחד. ועוד הבכור ראש המספר ומעשר סוף המספר. ועוד שוין הרבה כדתנן בתמורה סוף פרק ג':
ד"ה נוהג וכו' - ונראה וכו'. ולי נראה כמו שכתב הר"ן בריש פרק גיד הנשה, דאף על גב דלא איצטריך למיתני כולם תנינהו משום חולין ומוקדשין, דאיכא סלקא דעתך דקדשים קלים ליחייבו כמו שכתב הר"ב: ד"ה ושלא וכו' - משום תקלה וכו'. הקשה ר"ת (נג,א ד"ה אלא), דבשבת אמרינן דרבי אלעזר בן עזריה הוה מעשר תריסר אלפי עגלי מעדריה. ותירץ דרבי אלעזר בן עזריה היה סמוך לאחר החורבן ושמא עדיין לא גזרו הגזרה:
ד"ה ואין וכו' - מקל וחומר וכו'. פי' ומה אם הכבשים והעזים שהם כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה, חדש וישן שאינן כלאים זה בזה לא כל שכן, תלמוד לומר עשר תעשר וכו', וכדכתב הר"ב: