קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ח משנה ח
שנאמר (במדבר יח,טו). הא דמייתי קרא, משום דיש עוד לימוד אחר בגמרא (נא,ב) דיליף ערך ערך מערכין, וקמ"ל דאין הלימוד משם אלא מכאן, והכי מוכח בגמרא:
יהיה. הפסוק אומר יהיה לך אך פדה תפדה, ואך ממעט דדוקא כשיהיה לו אז בנו פדוי:
הרע"ב ד"ה ולא וכו' - ההקדשות וכו'. דאי תימא שאין פודין בהקדשות פשיטא שהרי אינן שלו, גמרא (נא,א):
ד"ה לפיכך וכו'. והכי קאמר מתניתין, לפיכך דבנו אינו פדוי וצריך לחזור ולפדותו בחמשה סלעים אחרים אם רצה ליתן לו מתנה החמשה סלעים רשאי, שלא תאמר שאינו רשאי כדי שיהא נודע שפדיון הראשון אינו פדיון, אבל תקנה אחרת ליכא, כגון שהכהן יחזיר החמשה סלעים ראשונים והאב יחזור ויתנם לו בפדיון בנו, הא לא אמרינן, דצריך לעשות מעשה רב לגלות שאין הפדיון הראשון כלום:
סומכת וכו'. אבל מתנה על מנת להחזיר שפיר דמי, כי יש דעת הכהן הפודה:
תי"ט ד"ה ולא בהקדשות וכו' - דהו"ל וכו'. וכן כתבו התוס' בפרק ד' דבבא מציעא דף נ"ד א' ד"ה ונתן הכסף, עיין שם: