קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ה משנה א
בליטרא. צריך להבין למה לא מסיים כאן שהנייתן להקדש, ולמה שנה אותה אחר שהפסיק בחוץ מן הבכור וכו'. ונראה לי שרומז בזה מ"ש בגמרא (לא,ב) הנאתן להקדש, אדמעיקרא, כדמייתי התי"ט. ולכך לא סמך הנאתן להקדש אחר ונשקלין, שאין אותה הנאה של הקדש באה אחר המסירה או השחיטה והשקל, אלא קודם לכן דאיהו טפי ופריק לה: הרע"ב ד"ה ושוקלין וכו' - בספרי וכו'. ומייתי לה בגמרא (לא,ב): תי"ט ד"ה חוץ וכו' - ומעשר וכו'. רש"י כתב כן במשנה (לא,א) לפי הסלקא דעתך, דמשמע דמעשר נמכר, וכך היא דרכו ז"ל. אבל על הר"ב יש לתמוה שמפרש תמיד לפי המסקנא למה לא כתב דמתניתין איירי במעשר של יתומים וכדמייתי התי"ט בסמוך. ונראה לי דאמרינן בגמרא (לא,ב) דאף על פי דאסור למכור מעשר בהמה, שחוט מותר להבליע בשרו בחלבו בעורו ובגידיו ובקרניו, שמוכר או חלבו או עורו וכו' ומבליע הבשר. ואם כן הואיל ויש אופן למכור במעשר בהמה לא רצה הר"ב לפרש אלו הפרטים דמעשר של יתומים ודהבלעה, ולטעות לא חשש דמשנה שלימה היא במעשר שני פ"א מ"א, מעשר שני אין מוכרין אותו וכו':