קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ג משנה ג
הרע"ב ד"ה ד"ה עושה וכו' - תני וכו'. והשתא ניחא מאי דתנן עושה מקום ותנן נמי ותולש השער, דאי כדסלקא דעתך שגוזז בקופיץ עצמו מאי ותולש דתני בתר הכי. אבל השתא אתי שפיר דעושה מקום לקופיץ, שר"ל שמפריש הצמר לשני הצדדים והיינו מכאן ומכאן, ואחר כך תולש השער היינו אותו שבנתיים שהוא הקצר שיש בין הגיזים, וזהו לשון שער וכמו שנכתוב לקמן בסייעתא דשמיא:
ד"ה וכן וכו' - לכתחלה וכו'. והיינו וכן דקאי אתולש דלכתחלה עושה מקום, ואין לומר דקאי אלא יזיזנו, דפשיטא הוא ומה אם שוחט דשחיטתו מוכחת עליו לא יזיזנו כל שכן לראות מקום המום, גמרא (כה,א): תי"ט ד"ה ותולש וכו' - אורחיה קמ"ל וכו'. קשה דהא תנן בפרק ה' משנה ג' מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל, קרי ליה שער אף על פי שהוא זכר של רחל. ולי נראה שהגיזין שנגזזין נקראים צמר אבל העיקר שלהם שהוא מחובר לגוף נקרא שער ובו שייכא תלישה וכנ"ל: ד"ה שלא וכו' - עביד בקדשים וכו'. גזיזה עביד בקדשים, הכי גרס בעל חידושי הלכות, ונראה לי דרש"י כתב כן לאוקמיה מתניתין אפילו כעקביא דלקמן דמתיר שער הנושר, אבל לרבנן דאסרי והלכתא כוותייהו לא יזיזנו משום דאסור בהנאה, וכדפסק הרמב"ם פ"ק ה"י דהל' מעילה: ד"ה וכן וכו'. אין זה הכרח דהא כתבו תוס' פרק קמא דחולין דף ג' א', דאף בה' משמע לכתחלה, ובגמרא (כד,ב) גרסינן וכן תולש, ואפילו הכי איבעיא ליה אי בדיעבד או אפילו לכתחילה: