קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ב משנה ו
(שמות יג,יב) הזכרים. נראה דמייתי קרא לאשמועינן דדוקא כשראו שיצאו ראשיהם כאחד, דהכי משמע קרא וכל פטר הזכרים לה', פי' שראית בשעת פטר הרחם שהיו שנים אף על פי שגם אפשר שלא נצתמצמו בשיווי ויהיה ספק, אפילו הכי שניהם לה', מה שאין כן כשלא ראה יציאתם ומצא שנים דגם הוי ספק מכל מקום אין לכהן אלא אחד:
אי אפשר. אי לא תני אי אפשר אלא אחד לו ואחד לכהן, הוה אמינא דסבירא ליה דאף על גב דאפשר לצמצם לא נפיק מספק דהא אפשר נמי שלא נצתמצמו, ומאן דאמר אחד לו ואחד לכהן אין לומר שהוא רוצה לומר שיטילו גורל, דהוה ליה סברא שלישית דאם כן תיהוי הלכה כחכמים, אלא רבי טרפון ורבי עקיבא מפרשים דברי חכמים:
לכהן. לא תני ירעה וכו', דסמיך אמאי דתני בפרק א' סוף משנה ג' אין כאן לכהן כלום ואפילו הכי מפריש טלאים לעצמו:
הרע"ב ד"ה משמנים וכו' - כרבי עקיבא. ואפילו למאן דאמר (עי' יבין שמועה כלל רלא) רבי טרפון רבו הוה, מכל מקום רבי טרפון הדר ביה מהאי כדבסמוך בלשון הר"ב:
ד"ה רבי טרפון אומר וכו' - דהדר וכו'. דאי לא תימא הכי אמאי יחלוקו נחזי אנן אי מית שמן של כהן מית ואי כחוש דישראל מת, ש"ס
(יח,ב):
תי"ט ד"ה משמנין וכו' - השומן וכו'. אבל לא דק לפרש הלשון, וז"ל רש"י (יח,א ד"ה שומן) אהא דאמר בגמרא מאי משמנין שומן יהיה ביניהן, ופי' רש"י, מה שהאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהן ועליו יבואו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה דבכור הוא זה ושקול: ד"ה והשני וכו' - צריך וכו'. דהוה ליה מקריב קדשים בחוץ:
ד"ה וחייב וכו' - היא וכו'. נראה דכתב כן משום דוהשני ירעה אין ספק דכולי עלמא היא, ודלא כהתי"ט דר"ל דרבי עקיבא הוא, אבל וחייב במתנות היא רבי מאיר דלקמן משנה ח' רבי מאיר מחייב, ורבי סתמא כי היכי (דלא) דליהוי סתם להלכה, וכמו שכתב הרא"ש דהלכה כרבי מאיר, והיינו דכתב רש"י סתם משנה היא זו, וכלומר והלכה כן. ואם תאמר והרי אחריו מחלוקת וקיימא לן דאין הלכה כסתם, י"ל כמו שכתב מהרי"ק בכללי הגמרא (דף צ"א) (ש"ה פ"ג ס"א) משם הרשב"א, דע"כ לא אמרינן מחלוקת דאחר סתם אין הלכה כסתם אלא היכא דהמחלוקת שאחריו הוא דרבים אצל יחיד אבל אם במחלוקת שאחריו הוא דיחיד אצל יחיד הלכה כסתם. כך נראה לי לסברת הרא"ש. ולהרמב"ם נראה לי דסבירא ליה דרבי יוסי אצל רבי מאיר הוה ליה כרבים אצל יחיד דאין הלכה כסתם: