קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ד משנה יד
עם הנשים. פ' ר"ח (מובא ברא"ש סי' כז), אף על פי שהיה ראוי להתיר לו יותר משום דבעבידתיה טריד אפילו הכי אסור, והקשה הרא"ש דאם כן הוה לן למתנייה לעיל לא יתייחד איש עם שתי נשים ואפילו עסקו עמהן, ע"כ. וי"ל דנטר עד הכא משום לאסמוכי ליה לא ילמד את בנו וכו'. ור"ת פי' דאפילו אשתו עמו אסור הואיל ועסקו עם הנשים לבו גס בם ואינו בוש מאשתו:
וקווי. הראיה היא שהפסוק שלפניו (ישעיה מ,ל) אומר, ויעפו נערים ויגעו וגו', וסמיך ליה וקוי ה' יחליפו וגו', ור"ל הנערים שהם קווי ה' שלומדים בתורה ומקוים לו יתברך שיהיה בעזרם:
אבל וכו' ינובון וכו'. פי' ינובון חכמה, וסיפא דקרא, דשנים ורעננים יהיו:
תי"ט ד"ה אלא וכו' - וקשיא לי וכו'. לא קשיא מידי, כ"א שם זכות לבד על (מז"ט)[מזל טוב], אלא על כל מה שאדם מרויח וקונה לטוב, וכמו שנאמר פלוני זכה בדינא או זכה בקנין זה, וזכין לאדם שלא בפניו ר"ל מטיבין, וא"כ מה שכתבו התוס' (פב,א), זכותו, מזלו, ירצה מה שזכה בהולדו. וכל שכן שנוכל לומר זכותו על התפילה הנכונה, שהרי גדול כחה מזכות מעשים טובים, וכשרז"ל במשה רבינו ע"ה שלא נענה בזכות תורה ומעשים טובים אלא בתפילתו, ואם זכות המעשים מבטל רוע המזל ק"ו זכות תפילה הגונה, ובזה נתבטלו כל קושיות התי"ט, דו"ק היטב:
ד"ה רבי שמעון בן אלעזר וכו' - מן השכר וכו'. לא ידענא מאי ענין שכר בכאן, שיצא שכרו בהפסדו שצריך להבטל מן התורה ולעסוק באומנות, וגם ברבי שמעון בן אלעזר מאי שייטיה דעונש. אלא כוונתו ליתן טעם למה לפי האמת צריך לאדם דרך ארץ עם תלמוד תורה, שהיה בדין שימצא מזונותיו מוכנות ק"ו מחיה ועוף:
ד"ה ספר כו'. ולפי זה גרסינן קרר ברי"ש, וכמ"ש הר"ב בריש פ"ו דבבא מציעא, כי קדר בד' מוכר קדרות הוא, אבל הרמב"ם (בפירושו) נראה דגרס ספר, ע"ש:
ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - ספיקי טרפות וכו'. ניחא טובא, דבפ"ג דחולין (מד,ב) אמרינן, שתלמיד חכם הרואה טרפה לעצמו עליו נאמר (תהלים קכח,ב), יגיע כפיך כי תאכל, והאי קרא בירא שמים כתיב, (שם קיב,א) אשרי איש ירא את ה'. והנה בעמלק כתיב (דברים כה,יח), ולא ירא אלקים, ואם כן במיקל בספיקי טרפות שאינו ירא ה' הוא שותפו של עמלק. וכמדומה לי ששמעתי במ"ש בגמרא (שבת קנו,א), האי מאן דמתיליד במזל מאדים יתעביד אומנא או מוהלא או טבחא, ופי' שבזה יהיה שופך דמים בהיתר, ועמלק היה שונא המילה (דברים כה,יח ברש"י) שהיה זורק מילות ישראל וכו', והיה אוהב שפיכות דם האדם, ואין ספק שבכל שלש האומניות הגרוע הוא הטבח וקרוב הוא למדרגה של שופך דמים, ודו"ק:
ד"ה אחרית כו' - מיטב כו'. אם כן למה תהיה תקותו אחר כך דחזי אחרית ותקוה, והאמת דלשון דקרא נקט בירמיה (כט,א), ועניינו השארית, הפך הרשע דכתיב ביה (משלי כד,כ), כי לא תהיה אחרית לרע. א"נ בנים הבאים אחריו, וכדכתב הראב"ע:
תושלב"ע:
סליקא לה מסכת קדושין וסדר נשים:
חסדי ה' כי לא תמנו ולא כלו רחמיו מעם צאן הקדשים:
וה' יהב חכמה לחכימין. להחיות ולשמור מכל מזיקין:
בכן אתחיל בס"ד להתעסק בסדר נזיקין:
סוף הספר