קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ד משנה ו
הרע"ב ד"ה בת וכו' - דבת וכו'. לפי מה שהזכרתי בסמוך מן הירושלמי אין זה הכרח, אלא דוקא מדיוקא דסיפא. ועוד אפילו בלא זה הוא נלמד מגזרה שוה דמייתי בגמרא (עז,א), כדכתב התי"ט:
תי"ט ד"ה בת וכו'. לא ידענא מאי קאמר, דהתם פליגא אהכא דלא אתיא מתני' דהכא כר' דוסתאי:
ד"ה ישראל וכו' - אולד עצמו וכו'. פי' הבת:
מהולד הזה וכו'. בת הבת:
שהולד הוא זכר וכו'. בן חלל:
ד"ה חלל וכו' - איידי וכו'. אבל לפי הירושלמי איצטריך, דאמר רב התם דגם בת החלל פסולה לעולם, ומוקי ישראל שנשא חללה בחללה
מצוה, פי' שהיא נתחללה בביאה, אבל לא בת חלל. ולהכי אצטריך תנא למתני חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה, פי' ולא בת בתו. ונראה דגמרא לא שמיע ליה ההיא דרב, דודאי אי הוה שמיע ליה הוה מייתי ליה: