קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ג משנה יא
הרע"ב ד"ה קדשתי וכו' - להא וכו'. נראה לי דאורחא דתנא, כדתני תלת בבי דאית בהו רבותא תני לרביעית נמי כדי למתני כולהו. וה"נ בסוף כתובות בבא ד' תנייה איידי דג' קדמאי:
תי"ט ד"ה קדשתי וכו' - אין לפרש וכו'. לא ידענא מאי קאמר, דהתם טעמא משום דאין שליחות לקטן, אבל הכא אשמועינן דאין האם נאמנת בדיבורה מדרבנן, ואם כן מצי איירי ביתומה. ועוד תמיהה טובא במ"ש בגדולה שעשאתה שליח, דאם כן איך הוה ס"ד דתהוי נאמנת האם, והלא אפילו האב אינו נאמן מן התורה אלא בקטנה, ואפילו בקטנה אם גדלה שוב אין נאמן לומר קדשתיה קטנה, אלא ודאי דלא איירי בגדולה. ומשום הכי דייק תנא דקרי לאם גדולה ולבת קטנה, ואין שום סברא לחלק בין בבי דלעיל לבבא דסיפא: