קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ג משנה ז
בתי. נראה דשנאה בלשון מדבר בעדו, ללמדנו שצריך שיהא האב מצוי שם, דאיכא טעמא דלא חציף:
גט. לאפוקי אחד כונס ואחד נותן, דאם כן מוציאין אותה מיד הכונס, וחלקת מחוקק (סי' לז ס"ק לט), דאף לנותן גט אסורה:
הרע"ב ד"ה אני וכו' - דמרתת וכו'. הא דסיפא דזה אומר, יכול להיות שקדשה לאחד ושכח וקדשה לאחר:
תי"ט ד"ה אני וכו' - ואעפ"י וכו'. קשה לי דאין צריך שנים, שהתורה היא האמינה את האב כבי תרי, והו"ל כשני עדים: