אור ברסלב
קול הרמז נשים קידושין › פרק א משנה ה

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

קידושין · פרק א משנה ה

פרק א משנה ד

ובחזקה. אע"ג דחזקה למדנו מן התורה, ונראה שהי"ל להקדימה. י"ל דמקדים תרי אחריני דאית בהו נתינת איזה דבר, הכסף למוכר או השטר ללוקח, אבל החזקה לית בה שום נתינה ואפילו הכי קניא: הרע"ב ד"ה נכסים וכו' - היינו קרקעות וכו'. הא דלא מקצר ותני הקרקעות נקנות בכסף וכו', אגב אורחיה קמ"ל דיש נכסים שיש להם אחריות ויש שאין להם:

תי"ט ד"ה בשטר וכו' - תימה וכו'. י"ל דאה"נ, דקודם שהזכיר פסוק (ירמיה לב,יא) ספר המקנה, הו"א דוכתב בספר לראיה, אבל אחר שהודיענו פסוק ספר המקנה שממנו ידענו שיש קנין בשטר, ומעתה גם פסוק וכתוב בספר איירי בשטר הקנין, ותרי מילי קאמר, שיקנו שדות בכסף או בכתוב בספר, כמו שעשה ירמיה שהיה לדוגמא לעתיד. והכי ניחא טפי, דאי אמרן שטר ראיה א"כ לימא דלעולם לא ליקני בכסף עד דאיכא שטר ראיה בהדיה ולא נתלי במנהג המקום:

ד"ה ובחזקה כו' - תמה אני כו'. תמיהני עליו, דהא לעיל גבי עבד כנעני כתב (התי"ט מ"ג ד"ה בכסף), מ"ש בגמרא (כב,ב), דמילתא דליתיה במטלטלין קתני ודאיתא במטלטלין לא קתני. ואין לומר דהתם שייר נמי משיכה, דהתם לא מטינן מטעמא דתני ושייר, ועל הברייתא (שם), דתני חליפין לחוד, אמרינן דתנא דידן לא תני מאי דאיתיה במטלטלין: ד"ה ושאין כו' - כתב כו'. גם רש"י כתב כן במכלתין (יד,ב ד"ה הואיל), ואין הדבר תמוה, משום דיש כמה סוגיות בגמרא דמוכחי הכי, ונזכר

בתוס' בבבא מציעא (מח,א ד"ה נתנה), ונתאמץ ר"ת מאוד לפרשם כר' יוחנן, דסבר דדין תורה מעות קונות. אבל יש לבעל דין לחלוק הרבה על דבריו, כגון בדי"ד ע"ב, דאמר מנ"ל דעבד עברי נקנה בכסף אמר קרא מכסף מקנתו, אשכחן עבד עברי הנמכר לעכו"ם הואיל וכל קניינו בכסף, ופי' רש"י וז"ל, שלא נאמר בו משיכה במטלטלין אלא בישראל שנאמר (ויקרא כה,יד), או קנה מיד עמיתך, ע"כ. וכפי' הר"ב הכא. והקשה רבינו תם (ד"ה הואיל) עליו, שיהא סתמא דגמרא כדריש לקיש וקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל, ע"ש. ופי' ר"ת דה"ק הואיל וכל קניינו דעכו"ם בעבד עברי בכסף דכתיב ביה מכסף מקנתו לאפוקי שאינו קונה בשטר, ע"כ. ופירושו נראה דחוק, חדא דכיון דאמר מעיקרא מקרא מכסף מקנתו אמאי הדר וקאמר הואיל כו'. ותו מאי וכל דקאמר, והרי לר"ת אינו אלא בעבד עברי. איברא דר"ת רצה ליישב זו הקושיא השניה ואמר לאפוקי שאינו קונה בשטר, אבל בעבד עברי הול"ל הואיל ולא קני אלא בכסף. ולרש"י מרווח טובא וכן נראה מסוגיין דהכא, דקאמר סתמא דכתיב או קנה ולא מרבה ר"ל בעל זו הסברא. ואף מתני' סייעתא דדומיא דקרקעות קתני, והואיל דלעיקר דיש בישראל משיכה קניא, ופי' דמתני' משמע טפי כר"ל, פי' רש"י והרמב"ם והר"ב כפשוטה. ועוד דריהטא דסוגיין משמע הכי. ואף על גב דיהא הלכה כר' יוחנן יש הרבה שמעתתיה דסתרן זו לזו, דדידן ודאי מוכחא כר"ל, ועל כרחיך ליישב דבריהם ז"ל, שהרי מ"ש התי"ט גם הם ראיה בלי ספק. ולראיית מה שכתבתי דע שבסוף שביעית (פ"י מ"ט) דתנן, וכל המטלטלים נקנים במשיכה, כתב הר"ב דהיינו תקנתא, וכר' יוחנן ובמ"ב פ"ד דמציעא, משום דהנהו תרתי מתני' פשטייהו כר' יוחנן, אבל דידן דהכא משמעותייהו כר"ל, וכדמשמע נמי דסתמא דגמרא מייתי מילתיה סתמא וכדכתיבנא. ובזה אני מדייק דתנן אין נקנין אלא במשיכה, דמשמע דממעט מסירה והגבהה, וטעמא כדכתב הר"ן בשמעתין (במתני'), דטפי משמע מלישנא דקרא משיכה ממסירה והגבהה, דדבר הנקנה מיד ליד משמע שיצאו מרשות מוכר לרשות לוקח והיינו במשיכה, ומסירה והגבהה מינה אתרבו, עכ"ל. ומשום הכי תני אלא במשיכה דאיהו מבואר בלישנא דקרא, וה"ק ר"ל משיכה מפורשת מן התורה:

ד"ה אלא במשיכה וכו' - שכתב וכו'. כן כתב התוס' בפירוש בב"מ (מו,א סד"ה שמע מינה). ועוד נראה לי כמ"ש הטור סי' קצ"ה, דאין קנין סודר מועיל אלא אם כן מקנה לו החפץ מיד אבל אם אמר לו הקונה קנה סודר זה ותקנה לי חפציך לאחר שלשים יום לא קנה דבשעה שיש לו להקנות כבר החזיר הסודר לקונה, ע"כ. מה שאין כן אם היה קונה במעות, וכיון שקנין סודר מקנה מיד, ילך ויביא מקנתו לביתו, ואם לא הלך איהו דאפסיד אנפשיה:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה