קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק א משנה א
פתיחה:
ד"ה לשון כו'. לי נראה דקאי אסדרא דקרא, דבתר מצות גט כתיב (דברים כד,ה), כי יקח איש אשה, ובה גמרינן קיחה קיחה משדה עפרון:
משנה א:
הרע"ב ד"ה האשה וכו' - ואיידי וכו'. ולי נראה דאף ביבמה משכחת לה דבעינן דעתה, דהיינו כשהיבם בעל מום מכל המומין שכתב בשו"ע אבה"ע סי' קנ"ד, ועיין סי' קסה ס"ד:
ד"ה בשטר כו' - בתך כו'. לרבותא נקט הכא, דלא תימא דדוקא בכסף יש לו זכות דכתיב (שמות כא,יא) אין כסף, ודרשינן (ג,ב) כו' קמ"ל. וטעמא דאיתקש הויות אהדדי, וכדכתב הר"ב פ"ד דכתובות מ"ד:
תי"ט ד"ה נקנית, - לבעלה להצריכה כו'. ולא לשאר זכיות של הבעל, כנדרים שהארוסה צריכה להפרת האב, וכן בשאר זכיות שאינם אלא לאחר הנשואין:
ולוקחת עצמה. פי' דקיחה מורה מעשה ונעשה בפועל, וזה שייך דוקא באיש שנותן הכסף או השטר, מה שאין כן באשה שאינה עושה שום פעולה כשקונה עצמה, אלא שבא לה אותו הזכות מנתינת הגט או המיתה. ולי נראה דלא מצינן קיחה אלא בכסף, ולכן נקט לשון קנין שכולל כל השלשה:
ד"ה בשלש כו' - דרכים כו'. פי' ולא תני דברים, ש"ס (ב,ב):
ד"ה בשלש כו' - מה התם כו'. יש מקשים דאם כן לא ליבעי קרא לשטר דנגמר משדה, ועיין בהר"ן (ד"ה מניינא):
בקנין דמים כו'. פי' ואע"ג דלחליפין בעינן כלי דמקרי דבר חשוב, לא מיקניא:
ד"ה בשתי דרכים כו' - ויוצאה כו'. נראה לי דענין הגט יותר קל מחליצה, בין שאינו צריך טרחא מרובה ובין שהוא כולל גט במקום שאין בו ערוה דהיינו בעבדים:
ד"ה בכסף כו' - דידה כו'. פי' ולכן היא מקודשת אבל לא הניתן לאב: לדידיה כו'. כתבו תוס' (ד,ב ד"ה היכא), דלאו דוקא יהבה לדידיה שהרי אביה מקבל הקדושין אלא רוצה לומר ואמרה, ע"כ:
כי תקח כו'. דנראה דהיא לא תאמר, וגם לכסף נפקא מויצאה חנם, ואם כן למאי צריך (גט)[גזרה שוה], אלא דלא תימא וכו', דובעלה קאי אאמר הוא וכי יקח אאמרה היא:
שלא וכו'. נראה לי דזה פשוט הוא, דמאן מוכח שנתן לה אותו הכסף בקדושין, אבל בשטר דכתיבי בה קדושין והו"א דאם כתב ידו יוצא ממקום אחר או שעדים מכירין כתב ידו לסגי, קמ"ל. ובביאה בא ללמד שצריך שיהיה נודע שיחודו היה לקדושין, ולאפוקי אם ראו שניהם יוצאים מן החדר וכיוצא:
ד"ה ובשוה וכו' - הר"ן וכו'. (בגמרא ח,א) כתבו דילפינן מעבד עברי: ד"ה וקונה וכו' - הבעל וכו'. דס"ד דלהוי כשאר עריות דלית להו היתר: כדכתיב ושנאה וכו'. אע"ג דמיתה יותר שכיחא מגט, הקדים הגט שקודם בתורה. והר"ן כתב דלישנא דחיי עדיף ליה. וקשה דבתורה כתוב
(ויקרא כא,יד) אלמנה וגרושה. ועוד תירץ דגט כתיב בהדיא ולא מיתה, ולפי זה הול"ל זו אף זו:
ד"ה היבמה וכו'. לי נראה דכיון דתני לעיל שהאשה נקנית בביאה, אם כן אין חידוש למתנייה ביבמה, דאי אלימא ביאה לקנות אשה זרה ק"ו ביבמה קרובתו, ואם כן תני בביאה למעוטי שארה ולא צריך מניינא: