קול הרמז נשים· רבי משה זכות
סוטה · פרק ט משנה ב
תי"ט נמצא וכו' - דליכא לאקשויי וכו'. לפי דעתי לא דמי, דהתם הוי כעין גזרת הכתוב בין ההיא דונמצא בידו ובין ההיא דמקשה כי ימצא איש שיש שם ריבוי לדרוש, ע"ש, אבל הכא סברא רבה הוא כיון דאיהו פשע בנפשו וכאילו המציא עצמו למיתה וכדכתב הר"ב. והשתא ניחא דלא עריב בחדא טמון בגל וחביריו עם המצוי, וגם לא דרש כלום בכי ימצא: מונמצא בידו וכו'. קשה דזה אמרו בתחילה אבל במסקנא (מה,ב) לא קאי הכי, ע"ש. וגם עיין במה שכתבתי בההיא דתוס' דהנחנקים (סנהדרין פו,א ד"ה מונמצא):