קול הרמז נשים· רבי משה זכות
סוטה · פרק ו משנה ד
תי"ט ד"ה ושנים וכו' - לא נטמאת בפניך וכו'. ומש"ה לא ערביה עם תרי בבות הראשונות. א"נ משום דבבא זו איירי בפסולין:
מזימין הראשון וכו'. הדין דין אמת, אבל מתניתין דייקא דתני לא נטמאת, דמשמע דאינון ידעי בבירור שזו לא נטמאה, שהרי היו שם וראו שלא נטמאת באותה שעה:
ד"ה שנים וכו' - וממתניתין ח' פרק ט' כו'. קשה לי דקושיא זו היה להם לתוס' (לב,א ד"ה מהו) להקשותה בפרק ט' שהוא מאוחר לפרקים, ואז לא הוה מצי לתרץ מה שתירצו כאן:
דאפילו לקולא וכו'. הקשה בעל חידושי הלכות (המהרש"א לב,א), דאדרבה מהאי טעמא דרגלים לדבר אית לן למימר לקולא [דאינה שותה]
וכמ"ש התוס' לעיל דהכי איתא בירושלמי. וקשה על קושייתו שבגמרא אמר כדבריהם דהכי איתא בסוף פירקא (לב,א), מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב (העולם)[דעות] לחומרא אבל לקולא לא אזלינן קמ"ל. פי' דאפילו לקולא. ומה שהוקשה לחידושי הלכות מהירושלמי נראה דה"ק דהכא איצטריך למתני דאזלינן בתר דעות אפילו לקולא, כדתנן ביבמות ובמכילתין פ"ט, דאי לא הוה תני לה הכא הו"א דטעמא דמתניתין דהכא הוא משום טעמא דרגלים לדבר, דהיינו אחד אומר נטמאת שני אומר לא נטמאת היתה שותה, משום דטעמא דרגלים לדבר מעדיף כח האחד לגבי השני והוו להו כתרי ולכן היתה שותה, וסיפא דשני אומר נטמאת יהיו נאמנים מהטעם הנזכר, והיא נטמאה ודאי ומש"ה לא היתה שותה, קמ"ל דאף הכא אזלינן בתר רוב דעות ולא משגחינן בטעם דרגלים לדבר, משא"כ בההיא דירושלמי דמיירי בכשרים, ומש"ה אמר התם דעד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה דאמרינן דודאי נטמאת: