קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ו משנה ה
שלשה וכו'. יש לדקדק דאמרינן בגמרא (מד,א), שבתגלחת עשה את המגלח כמתגלח, וכפי' רש"י דכתיב (ו,ה) תער לא יעבור על ראשו, וקרינן ביה לא יעביר ליה אחר, וא"כ אמאי לא תנינן זה חומר בתגלחת מבטומאה, שלא עשה בה המטמאה כמתטמא. וי"ל דתנא לא איירי אלא במה דשייך לנזיר ולא באדם אחר דהיינו המגלח, וזהו דתנן שלשה מינים אסורים בנזיר דוקא. אחר שהתנא השנה שלשתם במה שבכולם יוכלו להיות חיובים רבים לפי ההתראות, דהוה ס"ד דאינם שוים וכדכתיבנא בצריכותא, נמשך ושנה שלשה מינים אסורים, כלומר ושלשתם שוים, אבל מ"מ משונים שיש חומר בזה מבזה, ואם לא היה שהקדים הצריכות, הו"א דיש בהם עוד אותו השינוי, שבאחד יש חיובים רבים ולא בחבירו, ודו"ק:
תי"ט ד"ה שהיוצא וכו' - מסיים הרמב"ם וכו'. אין כוונת הרמב"ם לפרש אופן הלימוד, וכמו שגם הר"ב לא פרשו, אלא כוונתו לומר למה הוצרך הכתוב לאסור יין מצוה, ולזה אמר שטעמו משום דבטומאה מצינו שהתיר במת מצוה, דלא תימא דהוא הדין ביין מצוה:
ד"ה בתגלחת וכו' - ותימה וכו'. אישתמיטתיה מאי דאמרינן בפרק שלוח הקן (קמא,ב), וכתבו התוס' פרק אלו מציאות (ל,ב ד"ה הא), דעשה דמצורע אלים משום דגדול השלום, ומשום הכי הוי דחי עשה ולא תעשה דשלוח הקן אי לאו יתורא דשלח תשלח, ומאי דדרשינן (מד,א), מראשו וזקנו, היא למפרך קל וחומר מיין, לומר דלא הותר תגלחת מכללו כיין. ומ"ש התוס' (מא,א ד"ה ראשו), דאי לא כתב ראשו הו"א דלא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה, היינו משום דהייתי יכול לקיים כל שערו בשאר גופו, ודו"ק:
איצטריך למכתב ראשו וכו'. כבר נזכר לעיל דאצטריך ליה למפרך קל וחומר: