קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ה משנה ה
תי"ט ד"ה היו וכו' - ששה וכו'. אינו כך שטחות פשיטות דברי הר"ב, אלא מיירי בשני בני אדם, וכמ"ש הרמב"ם בחיבורו (פ"ב ה"ח), והתוס' (לב,ב לפנינו ששה) פירש כן במשנה זו. אבל לא דיינו בזה להבין מציאות הענין במ"ש התי"ט ששה שהיו מהלכין וכו', ולא דמו לששה שכתב הר"ב דמשנה ז', דהתם כל אחד אחד דבר בפני עצמו, אבל בכאן זה תלוי בזה, וכמ"ש התוס', האחד מן הששה חושב שמכירו מרחוק ואומר זה פלוני, והשני אומר שאינו הוא, והשלישי אומר לשנים הראשונים אחד מהם נזיר דהיינו מי שיתקיימו דבריו, והרביעי אומר אין אחד מהן נזיר שהוא אותו שיתקיימו דבריו והיינו כדברי השלשה אלו שהפכו דבריהם, והחמישי אומר לשני הראשונים שניכם נזירים שכל אחד מהם סובר שאומר אמת ונחת לנזירות והוא אומר כולכם נזירים, ע"כ. אבל מ"ש בשלישי וברביעי, נראה לי דוחק לומר ששניהם אומרים דבריהם בהיפך הנדרים. ועוד דאם כן הול"ל לרביעי שאחד מכם אינו נזיר. ונראה לפרש ששום אחד מכם אינו נזיר לפי שסובר ששניהם טועים בהכרת אותו פלוני שאינם מכירים אותו בודאי, ולכן אין אחד מהם. ואפילו לרבי שמעון לא חשיב הפלאה מה שהוא כדברי השלישי או הרביעי, דהיינו אם הוא אותו פלוני או לאו, שהפלאה ר"ל כמ"ש הר"ב ורש"י בראשם והרא"ש והר"ן בפ"ב דנדרים שצריך שיהיה ברור וידוע לו בשעת נדרו, מה שאין כן דאחד אומר פלוני ואחד אומר אינו הוא:
ד"ה ובית הלל וכו' - ופי' רש"י דה"ק וכו'. וקשה דאיך יפרש אביי מלת שלא, דמיעוטא היא. וי"ל דבית הלל קאי אבית שמאי, דאמרי
דאפילו לא נתקיימו דבריו הוי נזיר, ואהא אמרו בית הלל דאינו נזיר מאלו דשלא נתקיימו דבריו, אלא אותו שלא נתקיימו דבריו הראשונים, שהם הנזכרים במשנה, אלא נתקיימו דבריו אחרונים: