קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ג משנה ה
הרע"ב ד"ה ואינו מביא קרבן וכו'. לא פירש לו כל צרכו, דהכא לא איירי בטומאת בית הקברות שאין הנזיר מגלח עליה, וכדכתב
הרמב"ם בפ"ז מהלכות נזירות ה"א, אבל הכא עסקינן אם נטמא עודנו בבית הקברות באחת משנים עשר טומאות שנזיר מגלח עליה, וכן פירש הרמב"ם, וגם פסקו בפ"ו דהלכות נזירות ה"ח:
ד"ה יצא וכו' - מבית הקברות וכו'. דממתניתין משמע דאם יצא ומיד נכנס עולין לו, וזה אינו שהרי הוא טמא שבעה, אלא ודאי מיירי שהזה וטהר:
תי"ט ד"ה והוא וכו' - אם וכו'. והא דלא קיצר ותני והוא טמא, לאשמועינן דין יוצא ונכנס, ושאין טומאת בית הקברות סותרת הימים שנמנו בטהרה, וכמ"ש הר"ב:
ד"ה רבי אליעזר אומר וכו'. וכן נראה דעת הרמב"ם בחיבורו פ"ו, ומה וכו' כצ"ל:
(יט,ב) - יכול יהא סותר וכו'. ת"ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים, ע"כ. פירש התוס' (ד"ה הכי גרסינן), יכול יהא סותר הכל ת"ל וכו'. והכל אינו סותר אבל סותר שלשים מדרשת דוזאת תורת הנזיר, תן לו תורת הנזיר:
אלא כדפסק שם פ"ו ה"י כרבנן בנטמא וכו'. דאיהי סתם משנה לעיל (ב' וג')[ג' וד'] סותר את הכל, והלחם משנה גם כן אזיל בשיטה זו, ע"ע: