קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ב משנה ב
הרע"ב ד"ה אמר כו' - ואני אומר וכו'. צריך לפרש היכא רמיזא במתניתין שהוא אומר הריני נזיר. ונראה לי דהוי כעין ידות שמתחיל הענין ואינו גומרו, וכאן זה היה עסוק להעמיד הפרה והיא אינה רוצה לעמוד, ואמר זו הזירה עצמה אם תעמוד שממאנת לקום, ומתחזק להעמידה, וכלומר שלא תעלה בידה, וכיון שהתחיל הדבר בענין נזירות דלא שייך בפרה ומתעצם להקימה, הו"ל כאילו אמר נראה דבר מי יקום, והיינו הריני נזיר ממנה אם לא תעמוד. ובדרך זה יתורץ מה שהקשו תוס' (י,א ד"ה תרתין), דאמאי עבדינן צריכותא דלמא דבית שמאי קמ"ל אע"ג דאיהו לא הזכיר נזירות, די"ל דאין חידוש כיון דדיינינן ליה כידות נזירות: תי"ט ד"ה אמר וכו' - והאניה חשבה וכו'. במחילה לא דמי, דהתם ר"ל וסיעת או להקת האניה, וכגון (בראשית מה,ב) וישמע בית פרעה: ד"ה הזה וכו' - זכרהו וכו'. לא ראיתי כלל זה עד הנה:
פרשת דברים בסימן וכו'. ומה בכך הרי ידים ורגלים וכולן נקבות: ד"ה הרי פרה וכו'. פי' שאין בדלת קדושת הגוף אלא קדושת דמים, וכפי' הרמב"ם: