קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק יא משנה יב
שמים ביני לבינך. בערוך (ע' שמים) פירש בשם הירושלמי, שהיא רחוקה ממנו כרחוק שמים מן הארץ. ועוד פירוש אחר, שמים ישפטו בינו לביני:
הרע"ב ד"ה יעשו וכו' - יבקשו ממנה וכו'. נראה לי דאם היה חשוך בנים ואין בידו לישא אחרת יוציא ויתן כתובה:
תי"ט ד"ה נטולה וכו' - ובעל בכלל וכו'. ומש"ה לא אמרה נטולה אני מן הבריות, אלא מן היהודים לכלול בעלה:
ד"ה טמאה וכו' - דמשנה ראשונה לאו וכו'. קשה לי דהא איהי שויא נפשה חתיכא דאיסורא, וכי מאכילין לאדם דבר האסור, וכן כתב הרא"ש פרק ב' דיבמות (סי' ח), ובודאי מסתבר תירוץ התוס' (צ,ב ד"ה חזרו לומר): ד"ה יפר וכו' - דברים שבינו לבינה וכו'. ונפקא מינה דאם גרשה אסורה גם לבעל ואינו יכול לחזור ולישא אותה הבעל, ט"ז סי' רלד ס"ק סא. דקדק כן מיתורא דמתניתין, דהוי סגי דליתני ותהא משמשתו ותו לא, אלא הכי קאמר, ותהא משמשתו עודה תחתיו ואחר כך תהא נטולה מן היהודים. ולא אמרינן הכא נדר שהותר מקצתו הותר כולו, דלא נימא הכי אלא בדבר שיכול להפר כולו, אבל כשאינו יכול להפר כולו לא. וכדאמרינן (פב,ב) גבי נדרה משתי ככרות ביחד אחת מצטערת ואחת לא מצטערת, אינו מפר אלא לאותה שמצטערת, כי שאינה מצטערת אין בידו להפר, והכא נמי לא יוכל להפר שתהיה מותרת ליהודים דא"א, ועיין בש"ך סי' רלד ס"ק עז: