קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק יא משנה ח
המודר. הכי ניחא לגרוס טפי מן המדיר את חתנו, משום דהמודר כולל בין שחתנו הדירו מנכסיו ובין שהוא הדיר עצמו מן נכסי חותנו, דלא תימא הואיל והוא אסר על עצמו הנאת חותנו דיהיה מותר ליתן לבתו סתם שהרי חתנו אסר הנאת חותנו ולא יהנה מאותה מתנה, קמ"ל דאי אמר סתם כיון דמדינא זכה באותה מתנה הו"ל כמקבלה ונותנה לאשתו. וגם מלת והוא מורה דגרסינן מודר, שלכן אמר והוא חותנו, דאי גרסינן המדיר הול"ל ורוצה, ודו"ק:
נושאת. פי' ולא יהיו אלא למה שאת נותנת לתוך פיך, והוא הדין לשאר תנאים, כגון לא יהיו אלא לקחת בהם לבוש וכיוצא, ב"י סי' רכ"ב. ואז מותר הבעל באותה מתנה דמשל אשתו הוא אוכל, וכפי' רש"י (פח,א במתני'). ונראה שזהו דיוק במתניתין דלא תני אלא למה שאת נושאת, כי אז היה הפירוש מוכרח שר"ל ולא יהיו המעות אלא למה וכו' כדכתב הב"י, אבל שינוי לשון מתניתין רומז שלא יהי רשות לבעל אלא מה וכו', ור"ל שבזה יהיה לו רשות ליהנות:
תי"ט ד"ה המודר וכו'. ר"ל את חתנו:
ד"ה ובלבד וכו'. הא לאו הכי אסור, ואע"ג דתנן לעיל הנותן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו, שאני הכא שהבעל זוכה במתנה שנותנים לאשתו והוי כאילו נותן לבעל, הרא"ש (פח,א במתני'):