קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק י משנה ח
בלילי שבת. פרט הלילה ולא אמר כל השבת יפר, להודיענו שאין דין הפרה מותר בלילה וכך נלמד מהגמרא (עו,ב):
הרע"ב ד"ה כל וכו' - ביממה אין וכו'. כמד"א (ויקרא ז,לח) ביום צותו, שאין הקרבנות כשרים אלא ביום, וטובא דכוותיה:
ד"ה ויש בדבר, - להקל וכו'. משום דלא שייכא קולא וחומרא לפיכך כתב כלומר:
ד"ה שאם וכו' - ולא סגי וכו'. וגם אינו צריך לבטל בלבו בהפרה, דאין הביטול מעלה ומוריד כשמפר, וכדכתב הכסף משנה שם בפרק י"ג ה"ד המבטל נדרי אשתו וז"ל, ומשמע לי שאפילו אינו מפר בלבו שאינו אומר שמפר לה אלא כדי שלא יהיה לה תרעומת עליו אבל חפץ הוא שתקיים נדרה אפ"ה מופר, ע"כ. באופן שכשיש הפרה בפה אינו צריך כוונה בלב, דבדיבור הפרה דיו לגלות לבו דאינו חפץ באותו הנדר. ומינה רציתי ללמוד דאומר טלי אכלי, דהיינו שהוא חפץ בכך שתבטל נדרה, דיו בזה ואע"פ שלא חשב בלבו ביטול. ומ"ש בגמרא דצריך שיבטל בלבו, ר"ל שלא תהא אמירתו טלי אכלי מן השפה ולחוץ, רק שירצה שתבטל נדרה. ובזה עולה הכל יפה, ודוק. אחר כך ראיתי בלחם משנה שנראה שסובר גם כן כדברי, ע"ע:
תי"ט ד"ה הפרת וכו' - דגבי בעל וכו'. אבל בגמרא (עו,ב) נקט ביום שמעו, וגם הר"ב מביאו אח"כ בסמוך, אלא הכוונה באישה אית תרי קראי (ל,ט) ואם ביום שמוע, (ל,יג) וביום שמעו, וה"ק הפרת נדריה שכבר קדם בה ואם ביום שומעו דוקא לערב שיהיה עד שתחשך:
ד"ה יפר וכו'. ברש"י שלפנינו (במתני') כתב שהלילה הולך אחר היום, וכן כתבו תי"ט במהדורא קמא. והכוונה דתני ליל שבת, משום דדוקא בשבת נראה לעין שהיום מתחיל מן הלילה שהרי איסור שבת תחילתו מן הלילה, והוא כסדר הכתוב ויהי ערב ויהי בקר. ובעל חידושי הלכות (המהרש"א עו,ב) הגיה ואמר, רש"י ד"ה נדרה וכו' היום כלילי כצ"ל, ע"כ. נראה שר"ל שהיום שוה ללילה בקדושה, אבל לפי הגהת התי"ט מאי איריא שבת אפילו בחול נמי הכי הוא. אלא שצריך ליישב דמה לו לרש"י לטעם זה, והלא בגמרא (עז,א) דייקינן מינה דמפר בשבת אפילו שלא לצורך שבת, וכדכתב הר"ב. ועלה בדעתי לומר שרש"י כתב כן לפי הס"ד מעיקרא, אלא דקשה לי דגם הרא"ש (במתני') כתב וז"ל, האי דנקט בלילי שבת כלילי שבת ויומו כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר, ע"כ. ונראה לי לומר דסבירא ליה דלעולם אימא לך דטעמא כנז"ל, אלא דממילא דייקינן ההוא לדיוקא, דאי עקרה להאי דיוקא הול"ל דאי לא תימא הכי אמאי נקט שבת:
ד"ה נדרה וכו' - והא דכתב וכו' - מותר לך וכו'. לפי דעתי דכשאדם מתיר קשר מסתמא לא נשאר רושם הקשר והרי הוא כאילו לא נקשר בתחילה, והיינו נעקר הנדר מעיקרו וכאילו לא נדר מעולם, כדאמר גבי המקדש על מנת שאין עליה נדרים, אבל הפרה ר"ל שבר את בריתי הפר ור"ל מכאן ואילך: