קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ז משנה ה
הנודר מן המטה. נראה דאי תני עליה לחוד, הו"א משום דעליה קבועה סמוכה לבית אבל דרגש דאיהו מטלטל לא גריר בתר מטה דפעמים דליתיה גבי מטה, ואי אמר מטה, בהא קאמר רבי מאיר אבל בעליה אימא דמודה לרבנן:
תי"ט ד"ה מותר וכו'. ואע"ג דלענין נותנים עליו חומרי מקום, פסק בשו"ע או"ח (תצו,ג), בתוך התחום חשוב כתוך העיר, כתב ש"ך (יו"ד סי' ריז, ס"ק לה) בשם מהרש"ל, דשאני נדרים דהולכים בהן אחר לשון בני אדם. וקשה לי דבגמרא מטינן בה ממאי דכתיב בקרא (במדבר לה,ה) מחוץ לעיר, ולא מטעמא זה לשון בני אדם. ונראה לי ליישב, דלעולם אימא לך דמקום תוך התחום חשיב חוץ לעיר שהוא חוץ לחומה, אבל בענין חומרי מקום הוי טעמא שלא ישנה מפני המחלוקת, וכיון דמסתמא אנשי העיר מצוים בתוך התחום לכן החמירו שם מפני המחלוקת: