קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ג משנה יא
אסור בישראל וכו'. הטור כתב כמ"ש הר"ב, דגם הגרים בכלל ישראל, וכן פסק השו"ע (סי' ריז ס"מ), והב"ח והט"ז כתבו דאין לזה מקור בגמרא, אבל הט"ז מסיק נראה דטעמא הוי משום דהגר אומר אלקי אבותינו. ואני מוסיף מ"ש (שמות יט,ג) כה תאמר לבית יעקב, אלו הגרים. ובר מן דין ממתניתין מוכח בהדיא, דקתני ומותר בעכו"ם, ובודאי שאין הגרים בכלל עכו"ם:
ומוכר בפחות. ואפילו בנכסים שקנה אחר נדרו, דאע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם, מכל מקום איהו מיהא איתיה בעולם ואיהו המהנה את
המודרים ולכך אסור, הר"ן (לא,א ד"ה לוקח):
הרע"ב ד"ה ומותר וכו' - ביצחק וכו'. גם מפשט ביצחק, ממעט ישמעאל:
תי"ט ד"ה קונם וכו' - בשם הכסף משנה וכו'. תמיהני איך לא הכריח כך מלשון המשנה, שישראל נהנין לי, ולא תני שאין ישראל:
ד"ה ואומר וכו' - סיפא דקרא וכו'. קשה דאדרבה בפסוק מחלק ביניהם, דאמר שכל הגוים ערלים בכללות כל הערלות, אבל ישראל דוקא ערלי לב. אבל נראה לי דאי מקרא קמא הוה אמינא דשאני לשון ה' מלשון בני אדם, לכך מביא דברי דוד שאמר כך מעצמו, וכי תימא דדוד קראו ערל על שם רשעו כי חרף את ה', לכך מייתי דבנות ערלים:
ד"ה שנכרתו וכו' - שהג' מהם וכו'. מדבריו ניכר שלא ראה בזוהר (עי' אד"ר קלב,א) שבפירוש אומר שמדה ראשונה היא אל, ושלא ידע בחכמת האר"י זלה"ה (עי' שה"כ דרושי ויעבור ובמבו"ש ש"ג ח"ב פי"ב ועוד), אבל רוח ה' דבר בו במה שהקביל י"ג בריתות לי"ג מדות:
מן המאוחר וכו'. זה אינו, כי דוקא המשיג בחכמתו הוא כך, אבל הנבואה היא על דרך השפע, וראשיתו ממעלה, קל וחומר מן חכמת האמת:
ד"ה שדוחה וכו' - החמורה וכו'. לדעתי הוא (ע"ד)[על דרך] ביום הכפורים שחל להיות בשבת, והיינו חמורה יותר משאר שבתות:
ד"ה שדוחה את הנגעים וכו' - קשה לי וכו'. הריא"ה תירץ דהיינו רבותא, דבין מילה בזמנה בין שלא בזמנה דוחה את הנגעים, מה
שאין כן בשבת דדוקא בזמנה דוחה:
ד"ה שנאמר וכו' - אלא ביום וכו'. אדרבה היא הנותנת, שבמילה אינו כסדר העולם דהיום הולך אחר הלילה והלילה הקודם ליום, אבל במילה היום קודם: