קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ג משנה ט
מן הנולדים. דאע"ג דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, מכל מקום אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם, שו"ע יו"ד ססי' ר"ד:
הרע"ב ד"ה מן וכו' - אף בילודים וכו'. משום דקא משמע דרבי מאיר מתיר נולדים וילודים, ואם כן ממאן אסר. ולפי גירסא שלפנינו אינו דוקא חסורי מחסרא, דגם בלשון משנה י"ל אף בילודים נאמר דמותר כשנדר מן הנולדים, כמו שאמרת בנודר מן הילודים דמותר בנולדים. ודוגמא לזו כתבו התוס' סוף פי"א דשבת (קב,א ד"ה רב אשי), דאמרינן בגמרא חסורי מחסרא, וכתבו דלאו דוקא הוא אלא כמו הכי קאמר:
תי"ט ד"ה מן הילודים וכו' - כתב הר"ן וכו'. (במ"מ)[במחילה מכבודו] ילודים בי' חיר"ק ול' חול"ם משמע הכי ומשמע הכי, אבל אם הל' בשור"ק אז הוא דוקא נולד כבר, כמו (מלכ"א ג,כו) את הילוד החי, (איוב יד,א) אדם ילוד אשה, (דבה"י א יד,ד) שמות הילודים. וכל אדם אומר ילודים (לו בשורוק) ולא ילודים (ל בחיריק), והכי גרסינן במתניתין. ותו דלפירוש הר"ן אמאי לא מפרשים בגמרא שני מיני ילודים (י' בחיריק ו' בחולם) כדמפרשים בנולדים דמשמע הכי והכי, ודוק:
ד"ה רבי מאיר וכו' - משמע דגרסתו וכו'. וה"ג בירושלמי (ה"ז): גרסת הרא"ש וכו'. בפסקיו לא גרס לה, אבל בפירושו אהא דמקשינן לרבי מאיר, ולא מבעיא נולדים אלא ממאן אסר, כתב הרא"ש והוא הדין דהוה מצי לאקשויי מאי אף, ע"כ. ואי איתא דל"ג אלא בבא קמא, הנודר מן הילודים מותר בנולדים רבי מאיר מתיר אף בילודים, מאי קשה האף, אבל אי גרסינן גם הבבא תניינא אסור בילודים, מצי לאקשויי מאי אף, דלא סלקא דעתך אלא דמתיר דוקא בילודים, לכן נראה דחסרון יש בפסקים, שהרי בגמרא דידן גריס לה, וגם הרמב"ם גרס תרי הבבי בפירושו: