קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ג משנה ה
הרע"ב ד"ה הרי וכו' - אם אינן נקצצות וכו'. היום ועבר היום ולא נקצצו, גמרא (כח,ב):
תי"ט ד"ה הרי וכו' - שהיה סבור שאי אפשר וכו'. קשה דאם כן למה הקדישן. והתוס' (כח,ב ד"ה דאיכא) כתבו, דמהו דתימא דחשיב נדרי זרוזין שלא נדר אלא לאמן דבריו שלא יתנצלו ולא משום דדעתו להקדישן אם ינצלו קמ"ל דאפ"ה הוי קדושות דגמר בלבו להקדישן (שאירע)[שסבור] הוא דיכול להיות דמינצלן, ע"כ. ולפי זה מ"ש הר"ב וירא שמא יקצצו הוא טעם, דקמ"ל דכיון להקדישם כדי שיציל אותן מן הקציצה, משום דניחא ליה בקיומן:
ד"ה אם וכו'. דודאי לא נתכוין שיקדשו מיד דאם כן מה לו להתנות, אלא דעתו לאיזה זמן: