קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ב משנה ג
בתוך נדר. פי' שבתוך זמן נדר אחד כבר חלה האחר. ונראה לי דהיינו שאמר הריני נזיר מעכשיו, דאי לא תימא הכי מאי רבותא, דלמא הריני נזיר עכשיו והריני נזיר אחר כך, והכי סברת הגמרא (יז,א): תי"ט ד"ה יש וכו' - חל על איסור וכו'. אבל הרמב"ם בפ"ג דנדרים מפרשו (בקונם)[בקרבן] אם אוכל ככר זה. ותמהני על הכסף משנה שלא דיבר בזה כלום וגם התי"ט לא הזכירו. וכתב הלחם משנה וז"ל, וטעמו עמו דאע"ג דאין איסור חל איסור אין זה אלא בנודר שני קרבנות וחייב שתים, והא דסיים בנזירות יש לתרץ משום דמקרא דנזיר נפקא לן דנזירות חל על נזירות, ופתח בנדר לאשמועינן דאף בנדר משכחת לה כדכתיבנא, אבל קונם עלי ככר זה שתי פעמים מודה רבינו דאין איסור חל על איסור ואינו לוקה אלא אחת, ע"כ. והר"ן כתב דמש"ה פתח בנדר פי' ולא בנזירות לאפוקי ככר הרי עלי וכו':