קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק יב משנה ג
אין היורשין יכולין וכו'. קשה דלאשמועינן רבותא דאפילו לשנותה ממדור שנשתמשה בו עם בעלה אינם רשאים. וי"ל דקמ"ל דאע"ג שרוצים ליתן לה מזונות שלמים ולא לפי ברכת הבית שאין שומעים להם. והשתא לא אייתרא האי בבא דכבר תנן את תהא יתבא בביתי ופשיטא דאין יכולין לדחותה, אלא לאשמועינן מאי דכתבתי:
ונותנין לה מדור וכו'. מכאן דייק הרשב"א דאין משתמשת בכל
הבתים [הבית] יחד עם היורשים, שהרי תנן מדור לפי כבודה. עיין הר"ן סוף נערה ד"ה משתמשת במדור:
אם היתה טוענת וכו'. פי' אפילו שלא יהא איסור ייחוד, דאם לא כן אפילו לא טענה נמי:
מפני שהיא ילדה. כתב הרמ"א (סי' צד,ו), דאי היתה אמם אין שומעין לה. והיינו דדייק תנא ילדה וילדים:
תי"ט ד"ה ונותנין וכו' - תימה הוא לדייק וכו'. אין זה דיוק אלא משמעות הלשון:
ד"ה ואם וכו' - הכי תקינו וכו'. הרי תניא משתמשת במדור וכלים ועבדים שהיתה משתמשת בחיי בעלה, שכך כותב לה את תהא יתבא בביתי, ולפי התי"ט מצי לאתויי ראיה ממאי דכתב לומר דהכי תקון רבנן: ותמיהני וכו'. תימה על תמיהתו, שהרי עיקרו של הר"ן לומר שיש גילוי גמור בתנאי זה, שכל עצמו על מזונה מברכת הבית, מה שאין כן
בבת אשתו דלא נזכר כלל ברכת הבית, ואין כוונת הר"ן אלא על פשיטות התנאי, וכעין דתניא בברייתא הכא (קג,א):