קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק יא משנה ד
כתובתה מאתים. הר"ב החליף שתי הבבות בפירושו, משום שרוצה להאריך בדין הרווחת השליח, אבל לענין נתקבלה כתובה דאיהי
דינא דמתניתין, היא זו אף זו, לא מבעיא כשלא הפסידה וכו':
מכרה בטל. פי' הר"ב לפי שאותו דינר אין לה רשות למכור. הקשה הלחם אבירים (ד"ה מתני' היתה) דלאשמועינן רבותא אפילו מכרה שוה מנה ודינר במנה ודינר, ולא תירץ. וי"ל דאם כן לא מצי למתני תו אפילו היא אומרת אחזיר, דפשוט דתחזיר אם מכרה שוה מנה ודינר במנה, אבל החדוש הוא אפילו היא אומרת להפסיד:
תי"ט ד"ה ומכרה וכו' - וזה דוחק וכו' שיהא תלוי ברצונה, דכיון דאין המכר כלום למה לא תחזור ליתומים, וכדהקשו התוס' (צח,א סד"ה אלמנה), ולכן תירצו כמו שכתב תי"ט בשמם. ומינה דדוקא לגבי יתומים לא תחזור, אבל לגבי לוקח תלוי ברצונה, ולפי זה תוס' וטור שוים הם: ד"ה ודינר וכו' - ויש מפרשים דינר וכו'. לסברתם אתי שפיר דלא מצי למתני אמציעתא, בכתובה מאתים שמכרה במאתים ודינר. ולהרא"ש י"ל דבעי לאשויי לסיפא דמיירי דזילא מאה ודינר במאה, ולאפוקי מאי דסלקא דעתך דמיירי מאה ודינר במאה ודינר:
ד"ה וכדברי וכו'. - בסוף פ"ק דבבא בתרא וכו'. עיין מה שכתבתי שם: ד"ה היתה וכו' - מפרשינן בש"ס וכו'. פי' דקשה דאמאי אצטריכא האי סיפא דארבע מאות זוז, הא מאמצעיתא דהיתה כתובה מאה שמעינן
דמכרה בטל היכא דזילא. ותירצו בגמרא (צט,א) דקמ"ל סיפא לומר דדוקא משום דטעתה באחרון דטעתה בדיתמי משום דאין לה עוד לגבות, אבל אם טעתה בשלשה מנים ראשונים מכרה קיים משום דטעתה בשלה. והדר מקשה הא שמעינן מרישא דמכרה מאתים במנה נתקבלה כתובה משום דטעתה בשלה, ומשנינן דהתם איסתלקא מהאי ביתא וליכא למגזר מידי, אבל בארבע מאות זוז אם טעתה בראשונה דלמא נגזור אטו אחרון, ע"כ. ועתה תחזה כמה קצרן היה התי"ט כאן: