קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ט משנה א
הרע"ב ד"ה הכותב וכו' - בעודה ארוסה וכו'. משום דזה לשון גרוע ולא הויא מחילה דאם כן אפילו בנשואה:
תי"ט ד"ה שאם וכו' - דהא בלאו כו'. נראה לי דמתניתין אתיא לדיוקא דדוקא בעודה ארוסה אבל לא בנשואה, דלא מהני בה דין ודברים. ועי"ל דמתניתין איירי אפילו בנכסים ידועים לבעל דתנן לעיל (פ"ח מ"ב) דאפילו דיעבד בטל, והכא קיים:
ולתרץ תמיהתם וכו'. תירוץ זה לא נראה כלל, שהרי בעינן כדמתניתין דהיינו בארוסה דפליגי בית שמאי ובית הלל בריש פ"ח. אבל נראה לי דטבע הלשון בכאן מורה דאפילו לכתחלה, והכי קאמר למה כתב לה וכו', לומר שאם תרצה היא למכור (ו)הוא מתרצה בזה: