קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ז משנה ו
דת משה, כלומר אפילו מדרבנן:
ומשמשתו נדה. אמרה לו החכם טיהר לי את הכתם, ש"ס (עב,א). והרי"ף כתבו. ונראה שהר"ב סמך אמאי דכתב במעשר והוא הדין
הכא:
ונודרת וכו'. ירושלמי, דאמר פלוני התיר לי נדרי:
הרע"ב ד"ה ומשמשתו וכו' - אמרה טהורה וכו', ובא עליה ואחר כך הודיעוהו שכנותיה שהוחזקה נדה, כן כתב רש"י (עב,א). משמע
דאפילו נשים נאמנות וכל שכן חכם. ומיהו י"ל דשאני הכא שהוא דבר המסור לנשים וכמ"ש הגהה בחו"מ סי' ל"ה סס' י"ד:
ד"ה ומקללת וכו' - בפני בעלה וכו'. בגמרא (עב,ב) אמר גם בפני בן בעלה, והרי"ף הזכירו. ונראה לי שזה דיוק יולידיו בלשון רבים. ואבי בעלה היינו גם אבי אביו, שכן קורין לאבי אבא אבא כפי' רש"י (במדבר י,כט) בפסוק (שמות ב,יח) ותבאנה אל רעואל. ולא ידעתי למה לא רצה הרמב"ם בפירוש זה, וגם השו"ע (קטו,ד) למה פסק דוקא כהרמב"ם. וא"ת אמאי לא מפרש רש"י יולידיו אביו ואמו, ונראה לי דמשום דידעו חכמים שטבע כלתה וחמותה לשנוא זו את זו, כדתנן פרק ט"ו מ"ד דיבמות, לכן לא ראו להחמיר בה:
תי"ט מאכילתו וכו' - נקט כהן וכו'. הטור (סי' קטו) כתב פלוני חכם, היינו כהן:
אף על פי שבשם הרמב"ן וכו'. וגם שיעידו עדים שאמרה לו (בפניהם) שפלוני תקנו (מיהו)[ושהוא] אכלו על פיה, כן כתב השו"ע קטו,א: שכן קבלו הדין וכו'. פי' שכן קבל הרמב"ן מרבותיו הדין זה:
דאכתי תקשה וכו'. לדידי לא קשה, דמטינן בה משום קנס:
דהיאך נוכל וכו'. כן כתב הרא"ש (סי' ט), אבל לא ע"ד הרמב"ן, ואדרבה הוא ז"ל הביא דברי הרמב"ן בפרק שבועת העדות (סי' יז) וכתב
עליהם ואמר, וכן מסתבר, ונראה ודאי דאחר כתבו בכתובות נודעו לו דברי הרמב"ן. וגם מהרמב"ם (הל' אישות כד,יא) יש לדקדק דלא מצריך שני עדים דכתב, ואחר שאכל או בא עליה שאל אותו פלוני ואמר להד"ם. לכן תמה בעל חלקת מחוקק (סק"ד) על פסק השו"ע דמצריך עדים:
ד"ה ונודרת וכו' - דאי לאו וכו'. ומינה דאם היא זקנה ואין לה בנים דלא תפסיד כתובתה. וכמו כן אם עבר גם הוא על נדרו, דאיהו לא חס על בניו, כ"כ הגהה א"הע סי' קטו,ג: