אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק ו משנה ג

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק ו משנה ג

פרק ו משנה ב

והוא פוסק. בגמרא ורי"ף והרא"ש גרסי' הוא:

מה שחתן. פי' ר"ח (סו,ב תוס' ד"ה וכשחתן) כשחתן מייחד לה כלים תוספת לכתובה שצים אותם נמי פחות חומש, וכ"כ הר"ן:

הרע"ב ד"ה וכנגד השום וכו'. רש"י לא כתב כר"ב דמשמע דהוא ענין אחר, ומפי' רש"י נראה דמסתמא הכלה מכנסת ג"כ מטלטלין תכשיט, ולכן לא תני ואם היה שום, אלא וכנגד השום, פי' השום הנהוג להכניס. וזהו סדרא דמתני', בבא א' מתחיל בעיקר שהוא הסך הגדול דדינרים. ב' שום הגדול דבגדים. ג' למאי דסליק שאם היה שום שוה. ד' שום קטן. ה' אם הוא כתב הכתובה. ו' ואם שמו תחילה. ואח"כ כתב ז' אחר כל בבות דשום חזר לסך קטן דמעות:

תי"ט ד"ה והוא פוסק וכו' - שמו דעתה וכו'. נראה דמש"ה שינה התנא ממה דפתח באב וכאן תני פסקה, משום דשמינן דעתה:

שאם מתה וכו'. עיקר המרדכי לא בא אלא שאם יגרשנה דאז הויא הלואה, וכתב דאפ"ה אין בו ריבית משום דלא אית ביה אגר נטר, והו"ל כעין מוכר בית בבתי ערי חומה דמצי לגאול מיד, ונתן, הרי זה כעין ריבית ואינו ריבית. ולפ"ד אמדו חז"ל דעת בני אדם דמוסיפין על הכתובה דרך מתנה גמורה, וע"ד דאמרינן דהן הן הדברים הנקנין באמירה, וזה גילוי גמור דגומרים לשם מתנה, והרי זה דומה (ב"מ עה,א) לת"ח שמותרים להלוות זה לזה בריבית משום דמכווני למתנה, אבל תוספת המטבע דלא סלקא אדעתייהו לא גמרי ומקני:

ד"ה שום וכו' - דמלתא דפשיטא וכו'. לא ידענא מאי פשיטותא, שהרי הוה ס"ד שיתנו לו חמישיתו כדפי' רש"י (סו,א), וטעמיה דסד"א דלא פלוג רבנן בשום, קמ"ל דאין לו לקבל אלא מנה, ובהכי דייק אין לו, כמ"ש תוס' (ד"ה שום). ופירושו מגומגם, לאו משום דפשיטא אלא אדרבא כיון דלא פירש בפי' שהוא שוה מנה (וכדפי' ר"ח) נראה דמצי למימר דבעי למיפחת חומש, וכש"כ לטעם ראשון שכתב רש"י לעיל (ד"ה וכנגד השום), דפחת השום הוא מפני שהבגדים עשויים להפחת בתשמישם דה"נ לא שנא:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה