אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק ג משנה ו

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק ג משנה ו

פרק ג משנה ה

יתומה. לפי מסקנת הגמרא (מ,א) דאתי בשיטת ר' עקיבא, קשה מאי קמ"ל. ותו דבגמרא אמר הלכה כר' אליעזר, וקשה מאי צרכינן להאי, והא קמ"ל הלכה כר' עקיבא מחבירו, וכש"כ דקלסיה רב לרבי אלעזר וקרי ליה טוביינא דחכימי מאי כולי האי, בשלמא להרא"ש (סי' ה') י"ל דאתא לאשמועינן דמפתה פטור מן הכל, אבל להרמב"ם (הל' נערה פ"ב הט"ז) קשה. ועוד ניחא להרא"ש דלא תני האי מתני' אלא לאחר ששנה ד' הדברים לומר דמפתה הארוסה פטור מכולם, ולזה י"ל דלהרמב"ם נקט לה בתר דמפרש מה בין אונס למפתה, ותנא דבנתארסה נמי יש חילוק ביניהם. ונ"ל כמו שפי' רש"י דהכא עסקינן שאביה קיים, וקרי לה יתומה משום דפקע זכות אביה מינה. וכתבו התוס' (ד"ה הכי גרסינן) נמי, דנקט יתומה ליתי טעם אמאי מפתה פטור, וקאמר מפני שהיא כיתומה. ולפי זה גזרה שוה דאשר לא אורשה מופנה לגמרי, ולא צרכינן למאי דתריצא לעיל ומש"ה קלסיה רב, דהוסיף טעם חכמה, והוה ליה כההיא דתנן בפי"ג דיבמות (מ"ו) כיתומה בחיי האב. והר"ב שלא כתב כן ולא קשה אמאי תני יתומה, נראה דפי' דהוו להו תרי מילי וכאילו אמר, יתומה ושנתארסה ושנתגרשה, וגם הכונה לתת טעם דהוה ליה כיתומה דזה מוכרח למ"ש בגמרא, יתומה פשיטא אלא כיתומה מה יתומה וכו':

תי"ט ד"ה המפתה וכו' - ואפ"ה יכולה וכו'. לא פי' לנו התי"ט איך הבין קושית הירושלמי. ויש אדם מוחל לדבר שאינו שלו, דאי רבי אלעזר כרבי עקיבא הרי קנסה לעצמה ואיך מוקי לה כשיש לה אב. וגם מ"ש דידע המתרץ אין לו שחר, דאי אסיק אדעתיה קושיא דדבר שאינו ברשותו, למה לו להעלים עין ממנו ולתרץ תירוץ יתומה כיון שידע שאינו נכון. אבל האמת הוא שאינו יכול לתרץ בשיש לה אב, וזו סייעתא להרמב"ם, משום דהמקשן סבר דבושת ופגם לאביה, ולכך מקשה דתינח קנס דמפותה יכולה למחול אבל בושת ופגם אינם שלה ואיך תמחלם, ומש"ה פתר לה דוקא ביתומה, ובתר הכי מקשה דקנס אינו ברשותה עד העמדה בדין, ומשני דאה"נ ודמתני' איירי דוקא בבושת ופגם:

דמכל מקום רבותא וכו'. לא דק בזה, ובירושלמי (ה"ז) מתקן המשנה ואמר, ותני דבי רבי כן היתומה רבי אלעזר אמר האונס חייב והמפתה פטור. ולא ידעתי מה רצה לומר רבותא אשמועינן, דמאי רבותא דרבי אלעזר מרבי עקיבא רבו:

דאין כאן קנס כלל. א"נ קנס אפשר לו שיפטר אם הודה מעצמו משא"כ בבושת ופגם:

ובדוחק יש לחלק וכו'. לא ידעתי אמאי קרי ליה דוחק, שאין כונת הרא"ש דאתקש לכל מילי, אלא דמי שיש לו הקנס גם יהיה לו בושת ופגם ולא לדבר אחר, שהרי מודה בקנס פטור ולא כן בשאר:

ואין חילוק וכו'. להרמב"ם ס"ל דלא זזה אוקימתא דיתומה, משום דמייתי תנא דבי רבי דלא תני אלא יתומה, אבל נתארסה לא תמחול שהם משל אביה:

בין יתומה וכו'. שגגה זו באת לו מפני שלא דק להבין קושית דאין אדם מוחל דבר שאינו שלו דקאי אבושת ופגם, ולעולם צ"ל דמתניתין ביתומה, ולהרמב"ם לא קשיא מתלמודא דידן, דפטור דמתניתין היינו קנס ודו"ק:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה