קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק יג משנה ו
היתומה. קטנה שהשיאוה אמה ואחיה והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת ליבם כדאמר דמיתה מפלת ובשעת מיתה היתה אשתו,
רש"י (קט,א במתני'). וא"ת ק"ו היא זו הבבא מרישא דהוו נישואין הראשונים גמורין, ואפילו הכי לא אמרינן נישואים ראשונים מפילין, כל שכן הכא דליכא נישואים בתחילה. ומצאתי כתוב בהגהות מהר"ש, דאשמועינן כוחו דרבי אליעזר דאפילו הכי אוסר:
תי"ט ד"ה החזירה דברי הכל אסורה ליבם, - דאילו נתגדלה וכו'. אינה עוד יתומה ומותרת ליבם. ומכח קושית הפשיטות צריך שנאמר דהכי פירושו, בזו דלא גדלה שעודה יתומה כשמת בעלה הוא דשוין, אבל יש אחרת דחולקים והיא כשגדלה אצלו, דרבי אליעזר סובר דעל דעת קידושין ראשונים הוא בועל. אבל לדברי הר"ב אין לפרש כך, שהרי כתב דרבי אליעזר גזר אטו יתומה בחיי האב דאיהי כגרושה אפילו לרבנן, והיינו במת בקטנותה, ולדידיה י"ל דרבי אליעזר גזר כל מוחזרות אטו יתומה: