קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק יג משנה א
ולא ביבם. בירושלמי (ה"א) אמרו, דטעם דבית שמאי משום שהזיקה באה עליה בעל כרחה, וכלומר שלא כל הימנה להפטר, ובית הלל אומרים אם בעיקר שהוא הבעל ממאנת כל שכן ביבם:
בפניו. אפשר דטעמייהו דשמא כשתראהו תתחרט מלמאן בו:
בבית דין. דתקון כעין דאורייתא ודומיא דחליצה, כן כתב רש"י בפ"ק דסנהדרין (ב,א במתני'). ובית הלל סברי (קז,ב) דכיון דמן התורה אינה צריכה למאן דיה בשנים:
ושלא בבית דין. אבל צריכה למאן בפני עדים שיכתבו לה גט מיאון, שו"ע אבה"ע (סי' קנה ס"ד):
תי"ט ד"ה אמרו להן וכו' - בלשון אמרו להן. ועוד י"ל במ"ש בירושלמי (סה"א), דמתמה איך הבית דין הם מטפלין במיאון, דהא קיימא לן ברח מן המיאונים. ומתרץ דהוו עסוקים במלה חורי ואתא עובדא קומיהון. וז"ש לבית שמאי, דכיון דיכולה למאן אפילו כמה פעמים, הבית דין לא ירצו להטפל בעניינה תמיד דזה גנאי להם: