קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק טו משנה ה
תי"ט ד"ה וזו וכו' - ופשיטא וכו'. ז"ל הגמרא (קיח,א), טעמא דאמרה לא מת הא אשתיקא תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה לא מת אצטריכא ליה סד"א הא מיית והא דקאמרה לא מת לקלקולא לצרה היא דקמיכונא ותמות נפשה עם פלשתים (ואפילו היא תישתרי, רש"י) קמ"ל. והא קמן דלא הוקשה לגמרא פשיטא, אלא דמעיקרא סלקא דעתך דאתא לדיוקא, ומסיק דלא מת אצטריכא ליה. ותוס' (ד"ה טעמא) הקשו וכו' ותרצו, דהא דדייק הא צרתה מותרת נפקא ליה מיתורא, דהדר ותני וזו שאומרת לא מת לא תנשא, דהוה לה למימר ואחד אומר לא מת לא תנשא. ומינה תחזי כמה מעורבבים דברי תי"ט דפתח בפשיטא וסיים בולא איצטריך למהדר וכו':