קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ח משנה ב
הרע"ב ד"ה ואם וכו' - אבל מחמת חולי וכו'. ובהכי דייקא מתניתין דלא תנן כל שבציו פצועים אלא שנפצעו, דמשמע על ידי הפוצע.
ובגמרא (עה,ב) אמרינן, היינו דקרינן פצוע ולא קרינן הפצוע, ופי' רש"י דהפצוע הוה משמע הפצוע מעיקרו כגון ממעי אמו, ע"כ. ומזה למדתי למה אמר פצוע בשב"א, שהוא לשון סמיכות ואינו סמוך לדכא ודאי, ור"ל שהוא פצוע על ידי קרי, ודו"ק:
תי"ט ד"ה מותרים וכו' - בברייתא וכו'. לפי זה רישא לאו דוקא דהוא הדין דשרו בנתינה, וסיפא דוקא דאינן אסורים אלא בקהל. ומש"ה איכפל תנא ומייתי קרא, לאשמועינן דדוקא בקהל אסורים. אי נמי אשמועינן דאפילו כהן פצוע דכא מותר בגיורת משוחררת, משום דלאו בקדושתיה קאי שהרי נאסר לבא בקהל: