קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ז משנה ג
שהעובר וכו'. וכלומר כך קבלתי, ולכן אמרו לו מאחר שהעדת וכו': ד"ה מפני וכו' - דלאו דוקא וכו'. פי' מדקאמר ואינם אוכלים אלא בשבילו, משמע דאיירי באין לו אחים וחלקו של עובר לאו דוקא. וקשה דכיון שהר"ב כתב בראשון דמיירי אפילו יש לו אחים, אם כן איך פשיט וכתב שהרי עבדיו הם ואינם וכו', דמוכח דאיירי כמ"ש רבי יוסי ואיך משנה המציאות. ועוד דלפי פירושו הר"ב סותר דבריו למש"כ בנדה (פ"ג מ"ה). ולענ"ד שמ"ש ואינן אוכלין אלא בשבילו, ר"ל שאין אתה מחשיב שאר אחים, ושאפילו ישנם מעלה אתה עליהם כאילו לא היה שם אלא הוא, והטעם משום דאין ברירה וכל התרומה אסורה בשבילו, וחלקו של עובר שיש לו בתרומה נחשבת כאילו כולה שלו, ואם כן הכי קאמרי רבנן לרבי יוסי, אודי לן מיהת דכשיש אחים אין לו זכיה ואוכלים העבדים בשביל האחים, והיינו דקאמר הר"ב בנדה שם, ודוק:
שבת כהן לישראל. צ"ל בת ישראל לכהן, נראה לי:
אבל עבדים שאוכלים וכו'. נראה דכיון דאית האי סברא לחלק בין אמו לעבדיו, אתי שפיר דלא תהוי מתני' ד' סתם אחר מחלוקת, ודו"ק: