קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ו משנה ד
הרע"ב ד"ה לא וכו' (ויקרא כא,יג) - והוא אשה וכו'. אף על גב דהאי קרא קדים לאלמנה וגרושה, נראה דקדים תנא דאלמנה, בין משום דליכא מאן דפליג בהא, ובין משום דחמור איסורא דאיהו לאו גמור ולוקה עליה, ובוגרת לאו הבא מכלל עשה:
תי"ט ד"ה בין וכו' - נמו"י. לא ידעתי למה ייחסו לנמו"י, שהרי הוא לא חידש כלום ממ"ש בגמרא, ואמרינן (נט,א) דס"ד אמינא דנילף אלמנה אלמנה (בראשית לח,יא) מתמר דודאי היתה מן הנשואין, קמ"ל דמקשינן לגרושה. והקשו בתוס' (ד"ה דומיא) דלמא מקשינן גרושה לאלמנה וי"ל דלחומרא מקשינן ועוד אר"י דגרושה הויא אף מן האירוסין כמו גרושה דכהן הדיוט ע"כ, פי' ומש"ה לא מקשינן גרושה לאלמנה. ועוד למדנו מדברי התוס' דגזרה שוה לא עדיפא מהיקשא, ולכך שבקינן גזרה שוה דתמר:
ד"ה ומינהו המלך וכו'. והתוס' כתבו בלא יחפור (ב"ב כא,א ד"ה זכור) כי דצדיק גמור הוא אלא שהיו אחרים חשובין ממנו: