קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ו משנה א
הרע"ב ד"ה מזיד, - לשם זנות וכו'. פי' לזנות בה ולא לייבם, אבל שוגג נתכוין לזנות באחרת, כדכתב תי"ט:
תי"ט ד"ה בין בשוגג וכו' - שלא תהא וכו'. דהא ליכא למימר דסברה שהוא בעלה:
ד"ה בין ברצון, - היינו וכו'. אי נמי י"ל ברצון לייבם, אבל לא למצות ייבום, כגון לשם יופי או לממון שאינו בכלל זנות:
ד"ה והיא וכו' - מזידה וכו'. ואתי שפיר דלהכי לא תני והיא ברצון, ולא הויא כל כך רבותא:
ד"ה ולא חלק וכו' - ומכל מקום תמיהני וכו'. אין זה מן המתמיהים, שהרי יש ברייתא קודמת לזו שאומר תי"ט שדורש (נד,א), יבמה יבא עליה לבין בשוגג וכו' כדפירש הר"ב וכו', ואחר כך מביא הברייתא שמביא התי"ט, ומסקא דבר אחר יבמה יבא עליה בין בשוגג וכו', ומקשינן והא אפיקתא לכדרכה, ומשני ההוא נפקא מלהקים לאחיו שם. הרי דלא הקשה לברייתא הראשונה דאצטריך יבמה יבא עליה לכדרכה, ואי איתא לסברת התי"ט דצריך פסוק למצוה וזכיה, הוה ליה לאקשויי הכי אברייתא קמייתא, אלא ודאי דסמכה למשכבי אשה. וכי תימא ולקחה למה לי כדהקשה התי"ט, הא ודאי אשתמיטתיה מאי דאמרינן פ"ק דקדושין יג,ב, היבמה נקנית בביאה מנא לן אמר קרא (דברים כה,ה) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה, פי' רש"י כלומר ביאתה הן לקוחיה: