קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ד משנה א
החולץ. הא דלא קדים לשנות הכונס (משנה ב), כדכתיב בתורה (דברים כה,ה), יבמה יבא עליה, כתב בעל לחם אבירים, משום דלעיל גומר בפיסול לכהונה ובהכונס לא שייך זה, ע"כ. וא"א דכאן בחולץ תוך שלשה חודשים כמו שכתב בסמוך, והכונס אסור עד שיעברו השלשה חודשים (משנה י), לפיכך קדים הא דקדים שלשה:
הרע"ב ד"ה החולץ וכו' - היינו הנך וכו'. כדלקמן משנה ז':
ד"ה אם אין וכו'. ברישא בוולד של קיימא לא פירש שאינו נפל, משום דכיון שנולד וידוע דכלו לו חדשיו, פוטר את אמו אפילו דלא יצא מכלל נפל עד יום שלשים, כנזכר בפרק יש בכור (בכורות פ"ח מ"א) גבי פדיון בכור, אבל בסיפא דוקא נפל נקט אינו בן קיימא:
תי"ט ד"ה החולץ וכו' - מעוברת וכו'. והתוס' (לה,ב ד"ה החולץ) כתבו, דרבותא הוא דאף על גב דלא היה ניכר עוברה בשעת חליצה ונראית חליצה מעליא אפילו הכי לא פסלה כשהוולד בן קיימא, ע"כ. ולי נראה לתרץ כמו שכתב התוס' בדבור שאחר זה, דכאן מיירי בחולץ תוך שלשה חדשים, וידוע דמסתמא אין עובר ניכר אלא לשליש, כדכתבו התוס', וא"כ לא הו"מ למתני החולץ למעוברת. והשתא ניחא דבברייתא (שם) תניא החולץ למעוברת, ואי כתוס' דרבותא, או כנמו"י (במתני') דלאו אורח ארעא, לא הו"ל למתני הכי, אבל לדידי ניחא דמתניתין איירי בתוך שלשה חדשים דומיא דהכונס, אבל ברייתא מצי איירי אחר שלשה:
ד"ה אין וכו' - מ"מ וכו'. ובהא ניחא דאין הסיפא יתירה, דאי לא תנייה הו"א דאין חליצתה כלום משום ההיא דשלשה חדשים: