קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ב משנה ט
הרע"ב ד"ה לא ישא וכו'. לא ישא דוקא לכתחלה, אבל אם נשאה אין מוציאין מידו, הרמב"ם (פ"י מהל' גירושין הי"ד). וטעמא משום דליכא אלא לזות שפתים בלבד, וכדכתב הר"ב, ודמי לנטען על השפחה דלעיל (מ"ח), וכן כתב הר"ב בסוף הפרק:
תי"ט ד"ה לא ישא וכו' - י"ל דהתם וכו'. ועוד יש לומר דמשום איבה לא חיישינן שתעשה מעשה רב להכתיב גט פסול, כל שכן שתחשב לרשעה בפני שני עידי הגט, ובפרק התקבל (גיטין סז,א) אמרינן גבי עדים, מעשה לא עבדי דיבורא קאמרי:
ד"ה הרגתיו הרגנוהו. כמ"ש התוס' (כה,א ד"ה מת), דמשום רבי יהודה קתני לה, ניחא דלא מקדים הרגתיו הרגנוהו מת, כדי להסכימם לדרבי יהודה:
ולא הוה צריך למתני הרגנוהו. כל זה מוחק רש"ל, והדין עמו שהוא יתור, ותי"ט לא דק:
ואפילו בהרגתיו וכו'. כלומר וכי תימא דתני הרגוהו משום דיוקא דלא ישאנה הוא, הא לאחר מותרת, גם זה אינו דאפילו הרגתיו תנשא לאחר: