אור ברסלב
קול הרמז נשים יבמות › פרק ב משנה ה

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

יבמות · פרק ב משנה ה

פרק ב משנה ד

וחייב על מכתו וכו'. הא דלא סגי למתני בנו לכל דבר, לדיוקי דדוקא בעשה תשובה חייב, אבל אם לא עשה תשובה חיובא ליכא אבל איסורא איכא, וכ"כ הרי"ף (סי' יט) והרמב"ם (הל' ממרים פ"ה הי"ב. פ"ו הי"א) והרא"ש (סי' ג). והטור יו"ד סי' ר"מ הקשה ממ"ש בפרק איזהו נשך (סב,ב. לפנינו בטור ציינו ב"ק צד,ב) גבי רבית, קרי כאן ונשיא בעמך וכו', והב"י תירץ בחילוק דחסרון כיס שאני, ע"ש. ולי נראה לחלק בין מחיים ובין לאחר מיתה. וכן מצאתי לבעל לחם משנה (פ"ו מהל' ממרים הי"א) ע"ע. ומ"ש התם מדנשיא בעמך פירוש אין איסור ודאי כיון שהוא מת, ודו"ק. ועוד י"ל דשאני התם דהאב גרם ביזוי זה ולא חס עליו ולגבי דידיה לא מקרי ביזוי, וכש"כ דכאן הביזוי הוא בשב ואל תעשה וזה מותר אם הוא רשע, ומ"ש הרמב"ם הוא בקום ועשה:

הרע"ב ד"ה שפחה וכו' - כי תסיר וכו'. פי' דלא כתיב כי יסירו את בניך, דהוה קאי אבנך ובתך:

תי"ט ד"ה מי שיש וכו' - כשר וכו'. לא ירדתי לסוף דעתם (תוס' כב,א ד"ה מי), דכיון דעיקר טעם הזיקה הוא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה, מה לי הכי או הכי:

מזקק נמי וכו'. אף זה תשובה לקושית התוס' (שם), דשנאו כאן להסמיכו לטעמא דבנו פוטרו וכו':

ד"ה ומן הנכרית וכו' - כרבי שמעון דדריש וכו'. נראה לי ליישב הכל כמו שאמרו בדס"ח ע"ב דקדושין, דלרבנן נפקא להו לכל המסירים מדרשא (דברים כא,טו), דכי תהיין לאיש שתי נשים וילדו לו, כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו, וכ"כ התוס' (כג,א ד"ה מאן), דסוגיין דהכא משונה מהתם. ואם כן כפי האמת אין זה (דברים ז,ב) כי יסיר, בשבעה אומות לבד אלא בכל הגוים, ומשום דכי יסיר הוא יתור נסיב ליה הר"ב כיון דקושטא הכי. ותו דעיקר דברי הר"ב הוא מדרשא דבנך הבא מבתך דוקא קרוי בנך, ואף לרבי שמעון איצטריך:

לכל מי שתרצה וכו'. והראיה מן הנכריות שנשאל בימי עזרא דודאי עזרון בדתיהן, דאם נתגיירו היו מותרות בנות הכנעני והפריזי ושבעת האומות, וכמו שכתב רש"י פסוק (דברים כ,יח), למען לא ילמדו אתכם וגו', ע"ע:

ד"ה פוטר וכו' - אלא אסמכתא וכו'. אין זה נכון כלל, דאי אינה דרשה גמורה הוה לן לקיים גזירה שוה דאחוה אחוה מבני יעקב דהוו כולהו כשרים, וכדאיתא בגמרא (כב,א). ודוגמא לזאת דרשו בפסוק (שמות כא,יא), ויצאה חנם אין כסף, ובפסוק (ויקרא כב,יג), וזרע אין לה. ועוד דבגמרא (קידושין ד,א) הקשה דמנא לן דדרשינן הכי, ומייתי לה (במדבר כב,יד) ממאן בלעם, ואם כן דרשה גמורה היא, ואף על גב דלא נמצא מלת אין בלא יו"ד בהנהו דוכתי דמייתי דאית לן למטעי, הו"ל לכתוב אן, ויהיה הנח נעלם כמו שהוא במלת מאן בלעם, והשתא דאיהו נח נגלה יתור היו"ד בא לרבות מ"מ:

וזהו דוחק. הדין עמו כי מה יאמרו בפסוק (שמות כא,יא) אין כסף. וגם זו תשובה על שרצו לומר דעיין דוקא. ואף על הסמ"ע (ריש סי' רעו) קשה, דאין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן איהו אב, דאי אפשר לפרשו כפירושו כלל:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה