אור ברסלב
קול הרמז נשים גיטין › פרק ד משנה ד

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

גיטין · פרק ד משנה ד

פרק ד משנה ג

אפותיקי. כתב בעל מוסף הערוך, שבלשון יוני רצה לומר משכון ושעבוד קרקע:

הרע"ב ד"ה כופין כו' - כפי החוב כו'. וגם זה מפני תיקון העולם, לאפוקי ההיא דקטינא דאביי (כתובות צא,ב):

תי"ט ד"ה לא כו' - ותימה כו'. אין זה מהמתמיהין, שהר"ב השכיל שטעם דממנעי. גם מאן דמוקי מתני' לאחר יאוש מצי למסבריה, והוא כולל לשתי האוקימתות, וכש"כ דאפילו רבן שמעון בן גמליאל לא פליג אהאי סברא דממנעי, וכדאיתא לקמן שכתבתי על פי' רש"י:

ד"ה רשב"ג כו' - ולא חייש כו'. כך פי' רש"י (לז,ב ד"ה היינו). אבל קשה דאף ת"ק דחייש לממנעי, משמע דגם הוא ס"ל דנכון לפדותו כיון דחושש שימנעו, דאל"כ מאי איכפת לן שיפדנו. ונראה כמ"ש התוס' (לז,ב ד"ה אי), דלא מסתבר לרבא דרשב"ג (דאמר כשם שמצוה כו') פליג לפני יאוש. וקשה דהא חזינא דפליג. ונראה לי דסברי התוס' דמאי דקאמר רשב"ג כשם שמצוה לפדות כו', מפרש טעמא דת"ק דחייש לממנעי, וקאמר רשב"ג דאית לן למיחש שמא יעברו על המצוה, דאי לא הוה מצוה לא הוה לן למיחש מידי, אבל רשב"ג פליג אלאחר יאוש משום שמא יפיל עצמו לגייסות:

ד"ה אפותיקי כו' - באפותיקי כו'. ורש"י (מ,ב במתני') כתב וז"ל, אם לא אפרע לך חובך ממקום אחר הרי זה לפניך לגבותו, ע"כ. וגם לדבריו ז"ל אתי שפיר, דה"ק אם לא אפרעך לזמן פלוני תפרע מזה. ולפי זה מה שנזכר לעיל שלשון אפותיקי ר"ל משכון, ניחא פי' רש"י טפי, שכך דרך העולם שנותן משכון להפרע ממנו אם הוא לא יפרע ממקום אחר:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה