קול הרמז נשים· רבי משה זכות
גיטין · פרק ד משנה א
הרע"ב ד"ה השולח וכו' - שלא היה וכו'. בגמרא (לב,א) דייקינן, דמש"ה תני הגיע בשליח ולא קתני והגיעו, ופי' רש"י דהוה משמע שרדף אחריו והגיעו, ע"כ. פי' שהיה דבק אל השולח, והוה משמע שהשולח נמלך מליתן לה הגט, ולכן מששלחו רדף אחריו והשיגו, ולכן תני והגיעו בשליח, כלומר כך הקרה המקרה:
תי"ט ד"ה או וכו' - קמ"ל וכו'. דעדיף בתרא. ונראה דמש"ה לא תני גט שבידך בטל, כי השליח השני אינו יכול לומר גט שנתתי לך, שהוא לא נתנו לו אלא אחר כן, כאילו הבעל מדבר לו, וכלומר שהוא עשאו שליח לבדו:
ד"ה או וכו' - וטרח וכו'. האי נפיש בטרחא לקבלו, וכי לא מצי תנא לקצר, אמר לאשתו. ויותר נכון הו"ל לתרצו כמו דכתב הר"ן (במתני'). ועוד דסברא היא להפך מדבריו, דאדרבה אי לא עביד אלא לצערה, יותר יצערנה אם ידבר הוא לה בעצמו: