אור ברסלב
קול הרמז נשים גיטין › פרק א משנה א

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

גיטין · פרק א משנה א

גיטין

פתיחה:

תי"ט ד"ה אחרי וכו' - מהפרת וכו'. סברת הרא"ש היא (בפירושו לריש נזיר), דלפי הגמרא (ריש סוטה), תנא נדרים אחר כתובות משום דבכתובות תני המדיר וכו', ואינשי התי"ט מאי דכתב לעיל בריש סוטה, ע"ע:

משנה א:

הרע"ב ד"ה המביא וכו' - כל חוצה לארץ וכו'. רש"י (ב,א במתני') מסיים חוץ מבבל. ונראה שכוונתו דלא מבעיא מדינת הים שהיא למערב

ארץ ישראל אלא גם הצדדים האחרים חוץ מבבל. וכן פירש הר"ן (במתני' ד"ה ולפיכך) מדברי רש"י. וכתבו התי"ט לקמן (סד"ה ממדינת), כל ח"ל שהוא דומה לח"ל שבמדינת הים, ולא ידעתי למה השמיטו הר"ב:

תי"ט ד"ה המביא גט, - שכן וכו'. כפי' רש"י. וכתב הר"ן (ב,א ד"ה וכתב רש"י), דרש"י פירש כן משום דאי הוי שליח קבלה כיון שאשה

נתגרשה בקבלתו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ומייתי ראיה לזה, עיי"ש. ולי נראה דשליח קבלה לא סגי ליה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, שצריך לומר שהבעל נתנו לו, ואם כן מתני' דתנן דדי לו לומר בפני נכתב ובפני נחתם לא מיירי בשליח קבלה:

ד"ה גט וכו' - למ"ש התשבי וכו'. לו שומעים שאמר כהלכה. חדא דכתיבת י"ב שורות ודאי שהוא מנהג קדמון. ועוד גם כל שטר נקרא גט ולמה לא יעשוהו י"ב שורות, אלא ודאי שנעשה י"ב שורות לרמוז על גט אשה, דסתם גט איירי בגט אשה וכדכתבו התוס' (ב,א ד"ה המביא), אבל שאר שטרות אינן נקראין גט בלא לווי, כדאיתא בפרק הגוזל קמא (ב"ק צה,א), גט חוב שיש בו אחריות, וגם לקמן (מ"ה), כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים, מוכח דמיירי בשאר שטרות מדתנן חוץ וכו':

ד"ה צריך וכו' - וקשיא וכו'. נראה לי דתנא סמיך אמאי דתני בריש פ"ג, כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול:

לשמה כו'. וא"ת דחתימת עדים הוא תקון חז"ל כדתנן לקמן פ"ד מ"ג, וכתב שם התי"ט בשם הרא"ש (פ"ד סי' יב), דלאו למימר שיהיו צריכין כך לכתחילה, דקי"ל כר' אלעזר דעידי מסירה כרתי, ואם כן אמאי החמירו על המביא גט לומר בפני נחתם, והא רבנן מקילין משום עיגונא דאתתא. י"ל דלר' אלעזר אי ליכא חתימה כשר אבל אם נחתם צריכה חתימה לשמה, דחיישינן שיהא פסול מתוכו כגון שאחד מן העדים קרוב או פסול, והכי אמר בגמרא (ד,א), ותוס' (ד"ה מודה) כתבו, דגזרינן חתימה אטו כתיבא דאי יחתמו שלא לשמה יכתבו גם שלא לשמה. אבל עדיין י"ל דכיון דסגי בלא חתימה כלל, אם כן אם העד יביא גט בלא חתימה ויעיד על הכתיבה שהיתה לשמה לסגי, ומהגמרא לא משמע כן. לכן נראה לי דמשום שהקלו בו רבנן להכשירו בעד אחד לכן החמירו בו שיעיד גם על החתימה, דמסתמא לא יעיז להעיד כל כך שקר:

ד"ה וחכמים אומרים וכו'. תמהתי על הר"ב איך מקצר במקום שיש להאריך בפירוש כל משנה זו בפרט בבא זו, ונפקא מינא לאמיתות הקריאה שצריך להפסיק במלת והמוליך שעד שם דברי חכמים, והבבא שאחריה דברי הכל, ולפיכך חזר התנא לשנות בה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה