אור ברסלב
קול הרמז נזקין שבועות › פרק ז משנה ז

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

שבועות · פרק ז משנה ז

פרק ז משנה ו

כשם. הא דנקט ליה באשה ולא בסתם בעל חוב, דלא תימא דשאני אשה דהקילו בה משום חינא, שהרי אפילו בסתם חוב הוא אמינא דיפרע בלא שבועה וכדכתב התי"ט בריש פרקין (ד"ה ואלו), קמ"ל דלא הקלו. ובזה ניישב מאי צריך תנא למיתני כשם שאמרו וכו' ליתני דין היתומים לחודיה, אלא ששנה כן לומר דכשם שלא הקילו באשה אע"ג דאית טעמא דחינא, הכא נמי לא הקילו ביתומים אע"ג דמקילין בהם בדברים אחרים. ועיין בהר"ן דף ר"ס ע"א בסופו ותמצא דרך אחרת לישב כל זה, עיי"ש ודוק: כתובתה. יש לדקדק אמאי לא ערבינהו להני חמשה:

תפרע. פי' אפילו לא טען התובע אשתבע לי:

וכן היתומים. בעבור שארכו הדברים, על דרך שכתב הראב"ע בפרשת נצבים פסוק (כט,כב) ואמרו:

פקדנו. פי' לא צונו ע"י אחר ולא אמר לנו הוא עצמו, כן כתב השו"ע חו"מ סי' ק"ח ס"ה. והקדים שלא פקדנו שהוא כולל. גם אמר רבי יוחנן בן ברוקה אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב, שהנולד יכול לישבע שלא פקד אחרים, אבל לפי' הר"ב שלא פקדנו, (קודם)[בשעת] מיתה, אין לפרש כן:

הרע"ב ד"ה הפוגמת וכו' - ומודה וכו'. וא"ת תהוי נאמנת במגו דאי בעיא אמרה לא התקבלתי כלום. וי"ל דאיכא סברא בכתובות (פז,ב), דפרע דייק דמיפרע לא דייק, ומשום הכי לא שייך מגו, דאמרינן דפרע דייק, וכן פי' שם התוס' (ד"ה דמיפרע):

תי"ט סד"ה רבי יוחנן בן ברוקה - נראה וכו' אין נראה וכו'. לי לא נהירא, דדוקא בקטן לא פליג בין קטן לגדול מה שאין כן בנולד:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה