קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
שבועות · פרק ו משנה ה
בהם. יש ליתן טעם אמאי לא תני בהדייהו אין להם אונאה כדתנן פ"ד מ"ט דבבא מציעא:
שומר חנם. מלבד מה שנזכר פ"ד מ"ט דב"מ, עוד י"ל דהא דנקט שבועה בשומר חנם אע"ג דלרוב הפוסקים פטור אפילו מפשיעה, הוי טעמא לאשמועינן מילתא אגב אורחיה, והוא דבשומר חנם איכא שבועה דילפינן לה משליחות יד דשומר שכר:
הרע"ב ד"ה ולא וכו' - ותשלומי וכו'. ומשום הקדשות תנייה, דבעבדים שטרות וקרקעות לא איכא ארבעה וחמשה, רש"י בפרק הזהב נ"ו
א':
ד"ה נושא שכר וכו' - וכל בהמה פרט וכו'. נראה לי דוכל בהמה הוא טעות דליכא אלא ג' פרטי, וכן בפ"ד מ"ט דב"מ לא הזכיר הר"ב וכל בהמה לשמור אלא לכלל:
תי"ט ד"ה שומר חנם וכו' נושא שכר וכו' - ותמיהני וכו'. והנני יוסיף להפליא, דאפילו בהקדש שייך שאלה כדשייכא הלואה, דהכי אמרינן בפרק הזהב נ"ז ב' באבני בנין המסורות לגזבר דמותר להלוותן משום דבונין בחול, ועיי"ש, והוא הדין (דשריא)[דשייכא] שאלה. ובהכי אזל ליה טעם דנמו"י דלקמן (בב"מ, וכן הר"ן במתני'). מיהו להא איכא למידק דאסור לעשות כן משום זילותא דהקדש, כדאמרינן בכמה דוכתי (עי' ב"מ נח,א). אבל אכתי קשיא דכי היכי דתני תשלומי ארבעה וחמשה דלא שייכי אלא בהקדש כנ"ל, הכא נמי מכל שכן הול"ל שואל ושוכר דשייכי בהנך תלתא. ונראה לי לומר לפי מסקנת רוב הפוסקים דשומר חנם פטור אפילו מפשיעה, והוא הדין שומר שכר, ומינה דפטירי אפילו אם שלחו יד, דאחד מן השלשה שבועות היא שלא שלחתי בו יד, וכי היכי דפיטורו משבועה שלא פשע מהניא ליה לפוטרו אפילו אם פשע, והכא נמי פיטורו משבועת שליחות יד יפטרנו מחיוב שליחות יד, והנה שולח יד הו"ל כשואל להתחייב באונסין, וכיון דתנא תני פיטור שומר חנם ושומר שכר מכל מילי, דמיניה נשמע אפילו משליחות יד, ק"ו מפיטורו אם פושע, אם כן כבר נרמז במתני' פיטורו מן האונסין ולא צריך שוב לשנותו. ועוד י"ל לפי מאי דדחה בעל קרבן אהרן [בתחילת הספר במדות אהרן פסקא ח] פי' התוס' (ב"מ נז,ב ד"ה כי יתן) ושקיימו התי"ט לעיל (סד"ה שומר חנם), לומר דהני כללי ופרטי אסמכתא נינהו, והרמב"ם ז"ל מסייעו לקרבן אהרן, דבפ"ה ה"א מהל' טוען מייתי בהדיא כלל ופרט וכלל דגמרא (שבועות מג,א). ולפי זה יש לומר דתנא לא מייתי אלא שומר חנם ושומר שכר דאית בהו הכללים והפרטים, מה שאין כן בשואל דכל גופיה איתקוש (דלעיל)[בב"מ צה,א] בכח ו' יתירה דוכי ישאל כידוע: