קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
שבועות · פרק ב משנה ד
תי"ט ד"ה מצות וכו' - אפילו וכו'. פי' לא מבעיא שאם היא נדה קודם שבא עליה שיש לו עון, אלא [אפילו] שבא עליה בהיתר ונטמאת, ולא תאמר וכבר נטמאתי אגמור הביאה ואחר כך אפרוש, ת"ל (ויקרא טו,כד) נדתה עליו, חובה מוטלת עליו שלא יהנה כלום אלא ימתין עד שימות האבר, אי נמי התירה מצותה שתהא נדתה עליו שיתעכב בנדות ולא יפרוש מיד: